המשולש הפסיכו-קריאטיבי, שיש לו לא מעט דמיון לדברים שפרויד פיתח (ואשמח להסביר את זה בהמשך) מספר את הסיפור הבא אודות נפש האדם שמבקש להתפתח, לצמוח, להתקדם, לשנות ולרפא את עצמו.
בכל עת על האדם לתת דעתו ברמת התפיסה והיישום למידת האהבה שיש לו כלפי עצמו (הגברת אהבה עצמית). וזה בא לידי ביטוי בשלל מחוות מעשיות, טיפוח הקשר עם עצמי, דיבור סלחני ומתחשב, הגנה עצמית, דאגה עצמית וכמובן חיוכים למראה… הגברת אהבה עצמית זה לא משהו שמגיעים אתו "לשיא" אלא זה אימון יום יומי שתמיד נחוץ ושבהיעדרו אנחנו מתרחקים מעצמנו.
בכל עת על האדם לתת דעתו ברמת התפיסה והיישום לנטייה לביקורת עצמית מוגזמת. זה כל כך מושרש בתרבות ובתוכנו שאנחנו נוטים שלא לשמים לב ולא לבלום את השיפוטיות העצמית, חוסר סובלנות עצמית, חוסר הערכה עצמית, חוסר פרגון עצמי, הלקאה עצמית לאחר "כישלונות", חשש מלנסות שמא "לא אצליח", פקפוק עצמי ועוד. גם כאן יש עבודה מתמשכת לעשות ברמת המודעות כמו גם ברמת השיח העצמי וההרשאה לצאת להרפתקאות, לסלוח לעצמי יותר, לבלום את הביקורת כשהיא מגיעה (היא סוג של "ביריון"), לא לקבל את דבריה כשהיא מוגזמת ומכאיבה וממש להגן על עצמנו מפניה…מפני עצמנו 🙃
הקודקוד השלישי, לעתים המוזנח ביותר: בכל עת על האדם לתת דעתו ואף ליישם את הצורך ביצירתיות ריגשית, כזו שמאפשרת למטען הפנימי לצאת החוצה ללא צנזורה, ללא ביקורת וללא מעצורים. כתיבה חופשית, ציור אינטואיטיבי, ריקוד אינטואיטיבי, הקלטות וידאו אינטואיטיביות ועוד. זה המקום בו ה"לא מודע" מקבל את הבמה לביטוי "לא הגיוני" וזה גם המקום בו הביקורת העצמית נחלשת ומתעייפת. וזה טוב…
טיפוח שלושת מרכיבי המשולש הפ"ק מסייע לאדם לחיות חיים חיוביים יותר, יצירתיים יותר, דינמיים יותר וכאלה שיכולים לתת מענה גמיש ומועיל יותר לאתגרי החיים השונים. לא ניתן להזניח יתר על המידה את אחד ממרכיבי המשולש בלי שהדבר יגרום לתקיעות וקושי בתחום כזה או אחר. יתר על כן…בכל בעיה משמעותית וחוזרת על עצמה, לבטח נגלה שסביב אותה בעיה יש לנו עודף ביקורת עצמית, מיעוט באהבה עצמית וקרוב לאפס יצירתיות בגישה לאותו עניין.
מזמין אתכם ואתכן להתבונן במשולש הזה ולראות איך מרגישים אתו, איך הדבר מדבר (או שלא) אליכם/אליכן ולאחר מכן לראות אם והאם ברצונכם לעשות משהו לגבי זה…
