במסגרת תפיסת המציאות השכלתנית הרווחת היום, המושג "דימיון" מבטא, לרוב, חלק בתודעה האנושית שלכאורה "לא קשור למציאות". כאשר אומרים למישהו "אתה סתם מדמיין את זה" בעצם מייחסים למחשבות שלו או לתחושות שלו היעדר תוקף והיעדר חשיבות. צורת התייחסות כזו לדמיון אחראית, בין השאר, לכך שאנשים רבים לא מודעים לחוכמה הטבעית שלהם, ליצירתיות הטבעית שלהם, ליכולתם ללמוד באופן מעמיק ולגלות עולמות, בתוך עצמם, של מציאות משמעותית ורלוונטית מאד לחיי היום-יום ובכלל.
היכולת לנוע על גבי רוח הדמיון היא אחד המרכיבים החשובים ביכולת של האדם לחקור, לגלות, להעמיק, לחדש, ליצור ואף להשפיע באופן ניכר על המציאות. בתפיסה רוחנית-יצירתית-אינטלקטואלית גבוהה מזו המקובלת, לא מעט אנשים כבר מבינים ש"הדימיון" הוא לא רק חלק משמעותי במה שנתפס כ"מציאות" אלא שהוא החלק המהותי ביותר שבורא אותה ושקובע לאן פניה מועדות.
כדי שאדם ימצא את החוכמה הטבעית שלו עליו לקחת נושאי לימודים משמעותיים ואיתם לנוע, ואף במידה מסוימת "לעוף" דרך ערוצי הדימיון, לסגנון חשיבה שאין בו מגבלה או מעצורים. הלימוד הפסיכו-קריאטיבי מגרה את האדם לדמיין את התשובות לשאלות המאתגרות של הלמידה ללא כל ביקורת או ניסיון מוקדם לבדוק אם אותו דימיון מוביל למקומות "סבירים" או "הגיוניים".
בדרך הזו אנחנו משפיעים על יצירת תודעה אינטליגנטית חופשית שמשוחררת מהצורך לדבר ב"שפה המקובלת" או ב"שפה הרצויה" ובמקום זאת יוצאת למסעות חיפוש מלאי סקרנות ותשוקת גילוי שדרכם היא מנסחת את החיבור שלה עם המציאות הקיימת תוך תיקשורת מתמדת ותומכת עם המציאות הפנימית, שמשקפת את האופן הייחודי בו יודע ויכול האדם לחשוב, לתהות, לחקור, להתפתח וללמוד.
כל מה שמכונה, פעמים רבות כ"גאונות" אינו אלא מצב מיוחד שבו התודעה האנושית מקבלת מספיק חופש לנוע רחוק ככל רצונה במסלולי הדימיון שלה, בעודה מתמודדת עם שאלות ואתגרים שניצבים בפני אותו אדם בחייו. אי שם, במרחבי הדימיון האינסופיים, מחכות תשובות מיוחדות, חדשות, מפתיעות וחכמות, שללא טיפוח היכולת לנוע ללא מגבלה במרחבים אלה, תשובות אלה נשארות מוסתרות ולא נגישות.
הלימוד הפסיכו-קריאטיבי מסייע לאדם לנוע מעמדת ה"לא יודע", דרך מהלך של "בסדר, אז בוא תדמיין את התשובות האפשריות", למצב חדש בו יש בו במקום חוסר אונים ותסכול אל מול חווית "אי ידיעה" חוויה חדשה של מחקר מרתק בו מתגלים אוצרות לא צפויים של הכרת האדם את עצמו ואת חייו, שאליהם היה אפשר להגיע רק ממקום שמתחיל ב"לא יודע" וממשיך דרך "אז הבה נצא למסעות בדימיון כדי לחפש תשובות ורמזים…"
בשונה מהתפיסה המקובלת והמצומצמת מאד, לפיה את התשובות לכל שאלה על האדם לחפש מחוצה לו, הדרך הפסיכו-קריאטיבית מסמנת לאדם שבילים לתוכו, אל החוכמה הטבעית האינסופית שבו, אל האינטואיציה עתירת הרעיונות והרמזים, אל היצירתיות הייחודית שמתעוררת בו ואל הדימיון שמעניק מרחב אינסופי לחיפוש, גילויים ובריאה. בכל אלה צפוי האדם לא רק לגלות שיש לו דרכים מיוחדות ומפתיעות להתמודד עם סיפורי החיים השונים, אלא גם שמתוך המסעות האלה מתעורר האדם אל הטבע הגבוה שלו, אותו טבע שמעניק לא רק ידע אלא גם סיפוק, שמחה, הנאה, ביטחון עצמי וחיבור למקורות גבוהים של אהבה, חמלה ומשמעות.
הלימודים הפסיכו-קריאטיביים מניעים את האדם פנימה, דרך שימוש הולך ומשתפר בערוצי הדימיון שלו, אל מחוזות שיש בהם חיבור של התבוננות ויצירה בו זמנית, תוך הפיכת אתגרים אינטלקטואליים לסוג של משחק הרפתקני שלכל אחד יש בו תרומה ייחודית בהתאם לצבעים, לצורות ולסיפורים אליהם הדימיון שלו הוביל. מהמקום הזה פוגש כל אחד את חוכמתו הטבעית ואת הקשר ההדוק של הדימיון הפתוח שלו, אליה.
