במידה ברבה אפשר להעריך שצורת הלמידה המקובלת כיום בבתי ספר וגם במוסדות להשכלה גבוהה מהווה מרחב שעיקר השפעתו היא צמצום עד כדי ביטול האינטליגנציה האנושית המלאה. שיטות הלימוד מבוססות על עיקרון של "לכל שאלה אחת יש בדרך כלל תשובה אחת" שהיא שיטה ששוללת יצירתיות, גיוון ומחשבה חופשית. שיטות אלה מובססות על הישענות יתרה על "מוח שמאל" שמייצג רק חלק קטן מהחוכמה האנושית המלאה, חלק שמבוסס על מה שיש לגביו הסכמה כללית, על מה שאין לגביו כמעט שאלות.
באופן הזה לומד האדם שישנה מציאות "אחת" שמוכתבת על ידי נציגי ההוראה ומוסדותיהם. היכולת לדברר, לשנן, לצטט נכונה ואף להפנים את דרך המחשבה של נציגי ההוראה נחשבת לסוג משמעותי של חוכמה ועל כך גם מתקבלים ציונים והערכות. לעומת זאת כל מי שאינו מתחבר לרוח הדברים של נציגי ההוראה (כביכול "נציגי הידע") זוכים פעמים רבות לחוויה לא נעימה של "שגיאה" תוך פגיעה בדימוי העצמי שלהם, בתחושת היכולת שלהם לחקור, לחפש, לנתח, להבין ולספק זוית ראיה שמייחדת אותם. אלה נחשבים, ברמה החברתית, לרוב, כ"פחות חכמים" רק משום אי התאמתם לנראטיב של נציגי ההוראה שכל מה שיש להם ללמדו ולדבר עליו הוא על מה שיש לגביו הסכמה, מה ש"ידוע עד כה ומוסכם כקונצנזוס".
הלימוד הפסיכו-קריאטיבי מבצע תפנית חדה בתפסת הלימוד ובשיטות הלימוד, בעודו מסמן נושאים מרכזיים ללימוד, שקריטים להתפתחות האדם, לאושרו, להתפתחותו ולחיבור אל חכמתו הטבעית והאינסופית. אנחנו מלמדים על אהבה והיישומים שלה, אנחנו מלמדים על תודעה יצירתית ואנחנו מלמדים כיצד ניתן לצמצם את הביקורת העצמית המוגזמת, שמפריעה למרבית האנשים לבטא את הייחודיות שלהם ולמצוא את החופש והביטוי האותנטי בחייהם.
יותר מזה. שיטת הלימוד הפסיכו-קריאטיבית לא כוללת, בשום אופן, את האפשרות שתלמיד יגיע למסקנה או לתשובה "לא נכונה". באופן שיכול להישמע "פלאי" כרגע, אנחנו משוכנעים שהדרך של האדם אל חוכמתו הטבעית עוברת דרך טיפוח היכולת שלו לשאול שאלות שהולכות ומעמיקות יותר ויותר בד בבד עם טיפוח היכולת היצירתית שלו לענות על שאלותיו שלו וכן שאלות של אחרים, תוך חקירת הידע האינסופי הטבעי שבו, בעודו לומד לסמוך על החושים שלו, הסקרנות שלו, הדימיון שלו, כושר ההמצאה שלו והחוכמה הטבעית עמה הגיע לעולם.
בתוך המרחב הקבוצתי/כיתתי מקבל כל אחד את המקום המלא שלו לנסח שאלות לגבי נושא הלימוד ואף להרחיב אותן יותר ויותר בעודו לומד להעז לשאול מה שבעבר התקשה לשאול. בתוך המרחב הזה לומדים במהרה כמה ערך גבוה יש לאווירה לימודית מקבלת ופתוחה שמעניקה מקום לכל אחד לשאול וגם להציע תשובות, תוך השראת רעיונות מאחד לשני תוך כדי עבודה בקבוצות. התהליך הזה מעניק לתלמידים את ההכרה המידית בדבר חשיבות כל משתתף במרחב הלימוד, כשכל אחד מוסיף את הצבע המיוחד שלו ואת זויות הראייה הייחודית לו לחקירת וטיפוח הידע בקרב כל המשתתפים.
אצלנו אין כל צורך במבחנים, ציונים או "שגיאות". אין לנו כל רצון לעורר אצל מישהו את התחושה שמשהו לא נכוטן בדרך החשיבה שלו או בראייה היצירתית האישית שלו את המציאות ואת נושא הלימוד. החכמה האינסופית של האדם אינה זקוקה לתיקונים או לפסילת הרעיונות שלה אלא לתמיכה והדרכה כיצד לנוע עמוק יותר, גבוה יותר ונועז יותר לעבר המרחב האינסופי של הידע אודות החיים עצמם, ידע שכל אדם נושא אותו בתוכו, כשאצל כל אחד יש לידע צורה שונה, ייחודית, ובעלת יכולת להשפיע לטובה על הסביבה.
לא לחינם לימודים פסיכו-קריאטיביים הם מרחב של הנאה, צמיחה וסיפוק. זהו מקום בו לכל אחד יש מקום לא רק להתבטא ולחקור את הידע הגלום בו, אלא גם להרגיש שהו חלק חשוב ומשמעותי בקהילה ושחכמתו האישית אינה נופלת משום חכמה אחרת של כל אחד, היא רק שונה ובעלת כיוון חקירה והשפעה שונים. במרחב הזה יכול כל אחד לחפש ולמצוא את דרכו הייחודית על הידע שלו ובכלל אל מקומו האותנטי בחיי הקהילה ובכלל, וזו, כך אנחנו מבינים, המטרה האמתית של הוראה וחינוך.
