הסיפור הפסיכו-קריאטיבי #4: סיפורו של הטבע הבריא
סיפורו של הטבע הבריא הוא באמת סיפור על "מישהו", כביכול. כמו שבכל סיפור יש "גיבור" כך גם כאן. הטבע הבריא הוא הגיבור של הסיפור הפסיכו-קריאטיבי, הוא המטרה של התהליכים הפסיכו-קריאטיביים, וכמו שתמיד מתברר במרחב הזה, המטרה והדרך אליה שזורים תמיד זה בתוך זה.
הטבע הבריא הוא שורה של מיומנויות ותכונות חיוביות שהגענו לעולם איתן. היכולת להיות גמיש, היכולת להיות אינטואיטיבי, היכולת להיות יצירתי, היכולת לאהוב, היכולת לחוש תשוקה והיכולת לממש אותה, היכולת לעשות טרנספורמציה של דבר שלילי לחיובי, היכולת לאופטימיות, היכולת להיות באמפטיה, היכולת להיות בחמלה, היכולת לאלתר, היכולת לשנות ולהשתנות, היכולת למות ולהיוולד מחדש… וזו רק רשימה חלקית כמובן.
זו רשימה של "גיבורים" בתוך הנפש האנושית, גיבורים שבמידה רבה מתקיים געגוע מתמיד אליהם, משום שעמוק בפנים אנחנו יודעים שהם שם ושהם נשכחו או אבדו, זמנית, בתוך מרחבי הפחד שעטפנו אותם בהם, מרחבים שגררו אותנו להתרחק מהטבע הבריא שלנו, לסוגיו המגוונים.
סיפורו של הטבע הבריא, כמו הגיבורים באגדות, הוא שהוא צפוי לשוב ו"להציל" אותנו, לסייע לנו ולהראות לנו את הדרך הבריאה, ההרמונית, היצירתית, המענגת והמיטיבה.
אך סיפור זה, בשונה מהאגדות, הוא סיפור של הבנה והחלטה, סיפור של מודעות לדינמיקה של הטבע הבריא ולתוצאת ההזנחה שלו, סיפור של מסע ריפוי שמאפשר לאותו גיבור שבתוכנו לשקם את כוחותיו, להתארגן מחדש ולבוא אלינו בדהרה דרמטית כדי לקחת אותנו לעולם הבריא והטוב שמחכה לנו.
סיפור זה מתחיל מההכרה בכך שהטבע הבריא אכן קיים, אי שם. הוא ישנו. הוא מחכה. הוא לא ניתן להשמדה. אבל ניתן לשכוח אותו וניתן להתמכר לסוג של הלך רוח ושכנוע עצמי שהוא איננו.
הטבע הבריא ישנו אך הוא זקוק, מאז ומתמיד, לתשומת לב, לתרגול, לטיפוח ולכך שנבחר בו. שנקדיש עבורו משאבים ומאמצים מסוימים, כדי שהוא יכול להתגלות ולקחת חלק גדול יותר בקיום שלנו.
הצד השני של סיפור הטבע הבריא הוא הטבע הלא בריא, החשיכה שאנחנו מקבלים כשאיננו מדליקים את האור, כאשר איננו מקצים משאבים שנחוצים בשביל לאפשר לטבע הבריא להתגלות ולבסס את מקומו בתוכנו.
וכך קורה שכאשר איננו מטפחים יצירתיות אנחנו בעצם מטפחים "תקיעות" וחוסר אמון ביצירתיות שלנו. כאשר איננו מטפחים אהבה אנחנו מטפחים פחד. כשאיננו מטפחים אופטימיות אנחנו מטפחים פסימיות. כשאיננו מטפחים אמפתיה אנחנו מטפחים ריחוק וניכור. כשאיננו מטפחים גמישות אנחנו מטפחים נוקשות, וכן הלאה.
והסיפור הופך יותר גרוע שכמזהים שהטבע הבריא, שהוא תוצר בלתי נמנע של היעדר טיפוח הטבע הבריא, הוא גם גורם אליו אנחנו נוטים להתמכר ולהתרגל. הטבע הלא בריא הופך למרכז הקיום שלנו ואנחנו מתקשים אז לתפוס שמדובר בהתמכרות ושתמיד ישנה אלטרנטיבה בריאה יותר שמחכה למי שמוכן להיגמל ולהתמסר לטבע הבריא שלו.
אחד הדברים היפים והמתוקים בסיפור הפסיכו-קריאטיבי הכולל הוא שאנחנו מאפשרים, במגוון כלים ודרכים, לכל מי שמעוניין בכך, להכיר את הדרכים האפשריות "חזרה הביתה" אל הטבע הבריא, שהופך את המסובך לפשוט, את הכואב לזורם ומתרפא, את הבעיה להזדמנות ואת חוסר האונים להתמודדות יצירתית עם מצבים מאתגרים.
המרחב הפסיכו-קריאטיבי הוא אכן מסלול שמאפשר לאדם "לחזור אל עצמו" או "לפגוש את האני האמתי והבריא שלו" ומהבחינה הזו הסיפור שאנחנו מספרים כאן הוא כזה שמכיל הרבה גירסאות של "סוף טוב" למי שמוכן לבחור בדרך ובמעורבות האישית שהיא כוללת, הדרך הפסיכו-קריאטיבית.
