כשאני חושש במיוחד לעשות דבר מה, אני מבין שזהו הדבר הנכון לעשות.
(משפטי הסדנה "10")
בתוך המרחב היצירתי, במסגרת גבולות אותו מרחב, מותר לעשות "הכול" ומה שמעניין לראות הוא שלמרות שאין שום מגבלה שעוצרת את האדם היוצר, שכן, כאמור, בתוך מסגרת גבולות המרחב "מותר הכל", נמנע האדם מלהתנסות במגוון פעולות וניסיונות, רק משום שהוא נתון לאיזה שהוא חשש שמבקש לשמור אותו בגבולות צרים בהרבה מכפי שהוא יכול לחקור ולטעום.
לכן, בתוך גבולות המשחק, בין אם בציור אינטואיטיבי ולמעשה בכל מקום, מבלי "לשבור את הכלים" ומבלי לפרק שום כללים מוסריים או אחרים, מומלץ לפגוש את המשפט הזה ולהקשיב לו היטב, ולאחר מכן גם להתנסות ביישום שלו: "כשאני חושש במיוחד לעשות נדבר מה, אני מבין שזהו הדבר הנכון לעשות."
פעמים רבות דווקא החשש לעשות דבר מה הוא סוג של סימן לאופציה לריפוי והתפתחות יצירתית.
אותו חשש שחוזר ומתעורר בדרך לפעולה מסוימת, אותו חשש שגם מייצר את ההימנעות מפני מעבר דרכו, מסמל את הדבר שכדאי לאדם להתקרב אליו יותר ויותר ולגלות, ממש מבפנים, עד כמה אותו חשש היה מוצדק או שבעצם מדובר בפחדים שכבר אינם בתוקף, שמונעים מהאדם את הזרימה והצמיחה הטבעיים שלו.
גם כאשר מדובר בציור אינטואיטיבי או בכל יצירה אינטואיטיבית אחרת, אי אפשר שלא להתפעל מהדרמה הגדולה סביב מהלך כזה או אחר, שאינו אלא עוד מהלך של משחק והתנסות ותו לא, דרמה שמייצגת פחד להתקדם, פחד לחקור עולמות שהיינו רגילים להתעלם מנוכחותם. אותו "חשש" שמתעורר אינו אלא אנרגיה בריאה שמבקשת מאתנו להתקרב אליה, לחקור אותה, לתת לה מקום ולגלות, פעמים רבות, שיצרנו סביבה חומות מיוצרות ומעצורים מוגזמים.
כאן, בדיוק במקום הזה, מגדיל האדם את טווח החופש של חייו. בדיוק כאן.
וזה יכול להיות מהלך מאד קטן וסמלי, אך עדיין יעניק לאדם "חמצן רוחני" ואפשרות להתרחבות במקומות בהם הוא רגיל לחשוב עצמו תקוע ולא מסוגל. כל שעליו לעשות הוא לשאול כמה שאלות חדשות לגבי אותם חששות ואז לראות, בעיקר כשלא מדובר במשהו "באמת חשוב", מה קורה כאשר עוברים דרך החשש, יחד עם החשש ואף תודות לו, מין מסע קטן שיש בו פחד, הרפתקה, התרגשות ובסופו של דבר: שינוי ושחרור.
