"אני נינה.
הציור האינטואיטיבי עבורי הוא סמן ודרך חיים.
הציור אינטואיטיבי עבורי הוא מסע של נסיעה בזמן.
הציור אינטואיטיבי עבורי הוא מפגן הקסמים שלי.
הציור האינטואיטיבי עבורי הוא מכתב אהבה שאין לו תחילה ועל כן אין לו סוף.
הציור האינטואיטיבי מגדיר אותי כחסרת משקל או גיל, ילדה־אשה, משם או מכאן ובכל מקום."
כך מתארת נינה את החוויה שלה – לא רק כתלמידה, אלא כיום גם כמדריכת ציור אינטואיטיבי בעצמה.
במילים הפיוטיות שלה היא נוגעת בליבה של השיטה: ציור אינטואיטיבי אינו עוד כלי, אלא דרך חיים.
כשנינה אומרת "סמן", היא מתכוונת למשהו שמכוון אותה. בכל ציור היא מוצאת את עצמה שוב, כמו מצפן שמראה את הדרך פנימה.
כשנינה מדברת על "מסע של נסיעה בזמן", היא מתארת חוויה שבה רגעי עבר, הווה ועתיד מתערבבים – כאילו הציור מאפשר לה לנוע בין שכבות הזמן, לאסוף מתוכן תובנות וחוויות, ולהחזיר אותן אל ההווה.
בציור היא מגלה "מפגן קסמים" – כי באמת, כל קו וכל כתם צבע יכולים לחשוף משהו חדש, לא צפוי, קסום.
והיא מדברת על "מכתב אהבה שאין לו תחילה ועל כן אין לו סוף" – תיאור עוצמתי שמספר על הקשר הבלתי פוסק בינה לבין עצמה, בין הנשמה שלה לבין היצירה. זה מכתב שממשיך להיכתב בכל ציור חדש, מכתב שאין לו נקודת סיום.
ובסיום, נינה מגדירה את עצמה: "חסרת משקל או גיל, ילדה־אשה, משם או מכאן ובכל מקום".
זוהי התמצית של ציור אינטואיטיבי – מרחב שבו הזהויות הרגילות מתמוססות, והיוצר או היוצרת חווה את עצמם כנצחיים, חופשיים, בלתי מוגבלים.
נינה, מדריכת ציור אינטואיטיבי, מזכירה לנו דרך מילותיה שהציור האינטואיטיבי הוא לא רק טכניקה של יצירה. הוא שער לקסם, לאהבה אינסופית, לחיבור אל עצמנו שמעבר לגיל, למקום ולזמן.
