"ציור אינטואיטיבי בשבילי זה התרגשות מעומק הבטן.
ציור אינטואיטיבי בשבילי הוא מפגש אנושי.
ציור אינטואיטיבי בשבילי זה שחרור בכל הרבדים.
ציור אינטואיטיבי בשבילי זה פתח לשפע.
ציור אינטואיטיבי בשבילי זה חופש.
ציור אינטואיטיבי בשבילי זה חוויה שממלאה את הלב בשמחה.
ציור אינטואיטיבי בשבילי זה זמן איכות עם עצמי.
ציור אינטואיטיבי בשבילי זה חוויה חושית נרחבת."
כך תיארה עירית אשבל (תחילה תלמידה ולאחר מכן, גם מדריכה) את החוויה שלה אחרי כמה חודשים של תרגול.
ואי־אפשר לומר את זה טוב יותר.
כי ציור אינטואיטיבי באמת מתחיל בהתלהבות פשוטה – קו, צבע, דף – אבל מהר מאוד הופך למסע שמרעיד את מעמקי הבטן.
זה לא רק ציור, זה מפגש אנושי – עם עצמנו ועם אחרים. ברגע שבו אנחנו מציירים יחד, משתפים את הציורים בלי פירושים, נוצר חיבור נדיר, קרוב, אמיתי.
הציור האינטואיטיבי הוא גם שחרור. שחרור מרובדים של פחד, שחרור ממחשבות עודפות, שחרור מהצורך לשלוט. וברגע שאנחנו משחררים, מתחיל לזרום משהו חדש – שפע. רעיונות, רגשות, תחושות. לפעמים גם חלומות חדשים.
בתוך כל זה מתרחב גם החופש. חופש לבחור צבע אחר, חופש להיות אני, חופש לא לדעת לאן אני הולך ובכל זאת להמשיך. והחופש הזה לא נשאר רק על הדף – הוא מחלחל אל החיים עצמם.
ומעל הכול – שמחה. שמחה פשוטה, ראשונית, כזו שממלאה את הלב בלי הסברים. כי יש רגעים שבהם ציור אינטואיטיבי הופך לזמן איכות נדיר עם עצמי. לא זמן עבודה, לא זמן משימות – אלא זמן להיות. להרגיש. לחוות.
זו חוויה חושית נרחבת: היד זזה, הצבעים מתערבבים, הלב נפתח.
וזה בדיוק מה שהופך את הציור האינטואיטיבי ליותר מאמנות. הוא הופך אותו לדרך חיים.
