שמחים מאד לשתף אתכם ואתכן בעוד ספר פרי עטו של ד"ר פינקי פיינשטיין. מאחלים לכן הנאה ותועלת מהקריאה והיישום.
הצטרפו לשיעורי לימוד פתוחים עם ד"ר פיינשטיין וגם תקבלו מידע שוטף על עדכונים של הספריה הפסיכו-קריאטיבית בקבוצת הווטצאפ הראשית של העולם הפסיכו-קריאטיבי. 

הדינמיקה של האנרגיה הנשית והגברית: גירסת הדפסה

הדינמיקה של האנרגיה הנשית והגברית

ד"ר פינקי פיינשטיין

פרק 1: השלם שהתפצל, סיפור הבריאה מזווית קצת אחרת

אני מאוד שמח ליצור את הספר הזה. במידה רבה, למרות שזהו ספר שאני יוצר אחרי קורסים רבים אחרים, ואולי דווקא לא מפתיע, הקורס הזה הוא סוג של ליבה של כל העבודה והעשייה הפסיכו־קריאטיבית, ובכלל של הקיום האנושי כפי שאני מאמין בו.

כנראה שבשל כך אני הוגה את הנושא הזה שנים רבות. חי אותו, לומד אותו, מלמד אותו, עובד איתו ומטפל בעזרתו. רק עכשיו, אחרי כעשרים וחמש שנים, אני יוצר לראשונה קורס וידאו וחומר מרוכז סביב הנושא הזה. נושא שאני מאמין שהוא יסוד לחלק גדול מאוד מן השאלות שאנחנו כבני אדם שואלים, הן ברמת המיקרו והן ברמת המאקרו. ככל שמתקרבים יותר להבנת הדינמיקה הזו, וככל שיוצרים דרכה עדשה להתבוננות בחיים ולהבנת החיים, ניתן להכניס יותר סדר פנימי, יותר הבנה לחיים הלא צפויים ולעיתים הכאוטיים כל כך. ניתן להבין מדוע יש מקומות שקשה יותר, ולהכניס מעט הבנה גם למקומות שאי אפשר להבין אותם, למקומות שבהם לעיתים היצרים מנהלים אותנו, משגעים אותנו ומבלבלים אותנו, ולמקומות שבהם אנחנו נופלים וקורסים שוב ושוב.

הנושא הזה חשוב מאוד לכל מי שמנהיגות פנימית משמעותית חשובה לו, מילדות ועד זקנה. לכל מי שחיים יצירתיים חשובים לו, לכל מי שחיים של זוגיות פורה, משפחה הרמונית, עבודה מתאימה או כל נושא אחר שבדרך כלל חשוב לבני אדם, ימצא את עצמו כאן. מעבר לכך, כל עוד החלק הזה של ההסתכלות על הקיום שלנו נעדר מכלי ההבנה שלנו, אנחנו חיים כל הזמן בחסר משמעותי. אנחנו חיים עם סימני שאלה שאינם מוצאים לעצמם כיוון, ואינם מוצאים קצה חוט שמספק להם מענה.

אני מתחיל את התהליך הזה, תהליך של שלושים ושישה פרקים, בהתבוננות מעט יותר רוחנית. התבוננות שאינה נשענת על מה שאפשר לכנות הוכחה. זאת משום שחלק גדול מן המידע שאני מביא מגיע ממרחבי אינטואיציה וממרחבי ידע, שהגישה אליהם תלויה בכך שאינני דורש הוכחה מוקדמת. יש אנשים שמוכנים לקבל מידע כזה. הם חשים אותו ולומדים אותו דרך הגוף ודרך החוויה, וזהו למעשה שימוש רחב יותר באנרגיה הנשית שלהם. יש אחרים שעדיין אינם מוכנים לכך. לאלה שמוכנים, אנחנו כאן ויכולים לצאת למסע. אחרים, עם הזמן, יוכלו גם הם להתקרב לכך, משום שהם ירגישו את הצורך.

החלק הראשון בתהליך הוא מבוא ליסודות הקיום. כך אני מאמין, שחלק חשוב ויסודי בקיום נמצא כאן, בשיחה הזו, בהתבוננות על הדינמיקה הגברית והנשית, הזכרית והנקבית, היין והיאנג. בהמשך יופיעו גם הסברים טכניים יותר, אך אני בוחר להתחיל דווקא ממקום שיש בו פחות הסבר טכני ויותר התבוננות.

אני מתחיל בפרק הראשון, העוסק בשלם שהתפצל, דרך סיפור הבריאה מזווית מעט אחרת. אם נלך לרגע לסיפור בראשית, הסיפור מספר שבראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת. ובשלב מסוים נאמר ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור, ומכאן מתחילה הבריאה של הדברים.

בלי להיכנס לשאלה אם זהו סיפור אמיתי או מיתוס, ברמה הסמלית הסיפור הזה כבר מדבר בשפה של האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית. בתחילתו מתואר מצב של תוהו ובוהו, מעין אין, ורוח אלוהים מרחפת. ואז, מסיבות כאלה או אחרות, מתרחש שינוי. נשלח אור, ונברא הקיום הפיזי. מרגע זה, לפי הסיפור, יש קיום פיזי, ועדיין יש גם קיום שמעבר לפיזי. אנחנו, החיים בתוך הקיום הפיזי, לעיתים בגלל מגבלות התפיסה שלנו, עלולים לחשוב שיש רק קיום פיזי.

במונחים שנעבוד איתם כאן, רוח אלוהים דומה לאנרגיה נשית. אך מעבר לכך, אותה רוח אלוהית מתפצלת. היא מתפצלת לאזורי חומר ולאזורי רוח. מבחינתנו, אזור החומר הוא ביטוי חזק יותר של אנרגיה גברית, ואזור הרוח הוא ביטוי חזק יותר של אנרגיה נשית. מרגע זה, שהוא לא בהכרח רגע אחד מסוים, אנחנו חיים בדואליות. אנחנו חיים בשני מרחבים בו זמנית.

משימת החיים שלנו היא לדעת לחיות בשני המקומות הללו. לדעת ששניהם קיימים, להבין את האינטראקציה ואת המשחק שביניהם, ולהבין מדוע זה משמעותי כל כך לחיינו. אם נניח לרגע את סיפור בראשית, אפשר לראות את סיפור הבריאה כסיפור שבו קיימת אנרגיה גולמית שבוחרת לפצל את עצמה לשני קטבים. הפיצול הזה יוצר את החיים שאנחנו מכירים.

מרגע זה ואילך, בכל מקום בחיים, קיימות אנרגיה נשית ואנרגיה גברית, כאשר שתיהן במקור אחד. מסיבות שלא ניגע בהן כרגע ולא ננסה להסביר אותן, אותו מקור מתפצל ומאפשר לנו לשחק את משחק החיים. זהו משחק של חיפוש אחר מה שמעבר לחיים, חיפוש אחר הדרך המתמדת לרפא את עצמנו ולהשתחרר מבעיות. למעשה, הבעיה הראשונית, שאינה באמת בעיה אלא תוצאה של החלטה, נמצאת בעצם בפיצול עצמו.

ברגע שאנחנו, כאשר במקור היינו אחד, מפוצלים לשניים, נוצר אי נוחות. זה כבר לא כמו שהיה בתחילה. זה יוצר חוסר שקט. אני כאן ואני כאן. מדוע אני לא ביחד. מדוע אני נמשך לצד אחד, ומדוע הצד השני גם מושך אותי. מדוע אינני מצליח להסתדר איתו. מתוך השאלות הללו נגלים עוד ועוד עניינים, חיוביים ומאתגרים, מעניינים ובעייתיים. כולם סיפור של אותו פיצול ראשוני בין אנרגיה נשית לאנרגיה גברית, ושל מה שיכול להתרחש כאשר לומדים לעשות ביניהן חיבורים.

מכאן אנחנו מתחילים, מתוך הנחה ומתוך סיפור שאני מציע, סיפור שאליו אחזור בגרסאות רבות. אראה כיצד הוא רלוונטי כמעט לכל דבר שקיים. סיפור הבריאה מתחיל בפיצול, ובאופן סימבולי מאוד, כאשר נוצרת בריאה של עובר, הפיצול מתחבר מחדש. הזרע הגברי פוגש את הביצית הנשית, והחיבור הזה יוצר שוב בריאה.

כך הבריאה של הקיום פותחת את המקור, מפצלת אותו במקומות מסוימים ויוצרת מרחב. מרחב שאיננו מבינים עדיין עד הסוף כיצד הוא מתקיים. זהו מרחב של הרמוניה ודיסהרמוניה בין שני הקטבים, של הקושי שלהם להתחבר, ושל המקומות שבהם הם כן מצליחים להתחבר, של המשאלה העמוקה שלהם להתחבר, ושל המתח הקבוע שביניהם. על כל אלה נדבר.

במקום הזה קיימת כל הזמן משאלה עמוקה, אפשר אפילו לומר משאלה אלוהית, לבצע מחדש את ההפריה וליצור שוב בריאה. הבריאה הזו, באופן סימבולי ומרתק, מחברת מחדש את מה שהתפצל, דרך בריאת החיים עצמם.

ברוכים הבאים לקורס הזה. חלקים ממנו עשויים להיראות מוזרים או לא מובנים, וזה בסדר. המשיכו הלאה. רוב החיבורים של המידע הזה מתרחשים במקומות שאינם שכליים. גם זה חלק מהדינמיקה הנשית והגברית. אנחנו חיים בעולם שמוטה במידה רבה לטובת האנרגיה הגברית השכלית. כאן אנחנו מאזנים את הפער על ידי מתן מקום רחב יותר לאינטואיציה, לחוויה ולידע שמגיע משום מקום. ידע שמצטרף ללימוד ומאפשר לנו לפקוח את העיניים אל מה שקיים באמת.

שאלות לתרגול (יש לענות לעצמכם בכתב יד או לשתף בקבוצת תרגול): 

פרק 9: ציר רוחבי. כאשר זה לא עובד נכון, זה עובד לא נכון

בפרק זה אנו ממשיכים לעסוק בדינמיקה של האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית, במסגרת החלק השלישי של הספר, העוסק בפתולוגיה, בקשיים ובכאב. גם כאן מדובר בנושאים שנחזור אליהם שוב ושוב, משום שמידע מסוג זה נטמע טוב יותר דרך תנועה מחזורית של חזרה, הצלבה והתבוננות מזוויות שונות. כך מתרחשת הפנמה עמוקה של מה שאני רואה כמבנה היסודי והבסיסי של הקיום, כפי שניתן להבין אותו דרך הדינמיקה שבין האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית.

פרק זה עוסק במושג שאני מכנה הציר הרוחבי. העיקרון שהוא מציע פשוט אך עמוק. כאשר הדבר אינו עובד נכון, הוא אינו פשוט מפסיק לעבוד, אלא הוא עובד לא נכון. כדי להבין זאת, אפשר לדמיין ציר רוחבי, קו אופקי, שבשני קצותיו מצויים שני הקטבים, האנרגיה הנשית מצד אחד והאנרגיה הגברית מצד שני. על הציר הזה אמורה האנרגיה לנוע הלוך ושוב, בדומה לתנועת מטוטלת. התנועה הזו היא תנועה חיונית, והיא אינה אמורה להיתקע באף אחד מן הקטבים.

הציר הרוחבי שונה מן הציר האנכי. הציר האנכי הוא ציר הצמיחה. זהו הציר שבו אנו מבקשים לעלות, להתפתח, לעבור טרנספורמציה, להשתפר ולהתרחב. בציר הזה איננו מעוניינים בתנועה מעלה ומטה, אלא בתהליך כללי של עלייה. לעומת זאת, בציר הרוחבי אנו זקוקים דווקא לתנועה מתמדת ימינה ושמאלה. התנועה הזו היא שמאפשרת לציר האנכי לפעול. כאשר האדם נע נכון על הציר הרוחבי, הוא צומח כלפי מעלה. כאשר הוא נתקע על הציר הרוחבי, הוא עוצר את הצמיחה ואף יוצר ירידה ותקיעות.

התפקיד שלנו בציר הרוחבי הוא להיות בתנועה. לדעת שבכל רגע נתון אנו נוטים להיתקע מעט באחד הקטבים, ותפקידנו הוא לנוע אל הקוטב האחר. תנועה זו היא חלק מעיקרון רחב יותר שאני מכנה עקרון הטבע הבריא. זהו עיקרון שאומר שכאשר אנו מטפחים את הדרך הנכונה, הדרך הנכונה באה לידי ביטוי. אך זה אינו קורה מעצמו. זה דורש אימון, תשומת לב וערנות מתמשכת לנטייה האנושית לסטות מן הדרך, להיתקע, להתעצל או להתמכר.

כאשר הציר הרוחבי אינו פועל נכון, הוא אינו נעלם. הוא ממשיך לפעול, אך הוא פועל באופן מזיק. זהו עיקרון פשוט ועמוק. אין ואקום. אם אינני מדליק את האור, אינני במצב ניטרלי, אלא בחושך. אין כאן באמת מנוחה. המנוחה האמיתית נמצאת בתנועה החיה, לא בהיעדר תנועה. תפקידי הוא להדליק את האור מדי יום, לגלות שוב ושוב שאני ניצב בצומת מאתגר, ולבחור לפעול בתוך הצומת הזה. אם אינני עושה זאת, יש לכך מחיר.

חוסר איזון בין האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית נובע מחוסר תשומת לב לצורך בעבודת האיזון. אם אינני שם לב למצב תנועת האנרגיה בתוכי, זה לא יישאר מצב שקט או פנימי בלבד. זה יבוא לידי ביטוי בחיים עצמם. הציר הרוחבי ימשיך לעבוד, אך הוא יעבוד נגד תנועת הצמיחה. כך קורה גם בתחומים אחרים. אם אינני מטפח אהבה עצמית, אני מטפח פחד. אם אינני מתאמן ביצירתיות, אני מטפח תקיעות. אם אינני מטפח תשוקה, אני מטפח דיכאון. זה אינו עונש ואינו איום. זהו מבנה טבעי. במקום שבו איננו משקיעים אנרגיה מיטיבה, נוצר משהו אחר.

כאשר למשל אדם נתקע ברגשי אשמה, חוזר שוב ושוב למחשבה שהוא לא בסדר ונותן לכאב לנהל אותו, האנרגיה הנשית באה לידי ביטוי בעודף. היא מספקת עוד ועוד מידע על חוויית הכאב, אך האנרגיה הגברית אינה נכנסת לפעולה כדי לחלץ, לפעול, לתקן או לשנות. אין תנועה. אין מטוטלת. זה אינו אומר שהאדם לא בסדר. זה אומר שנוצר חוסר איזון שיש להתבונן בו.

מן הצד השני, כאשר אדם מצוי בעשיית יתר, פועל ללא הפסקה, עייף ומותש אך ממשיך לפעול מתוך תחושת חובה ומחויבות, זהו סימן לשהייה ממושכת מדי באנרגיה הגברית. גם כאן הציר פועל נגדו. זהו סימן שיש לעצור, לשוב לקוטב הנשי, לנוח, להרגיש, לקבל הזנה, רעיונות ואינטואיציה. אך גם שם אין להישאר זמן רב מדי. יש לשוב אל הקוטב הגברי, אל הפעולה, אל הגבולות, אל האומץ והעשייה.

להיות בתנועת מטוטלת זו אינה משימה פשוטה. זה דורש ערנות חוזרת ונשנית. יש לנו נטייה לשכוח, להסתגל לקיים, להישאר בתוך עיוורון חלקי. וזה אנושי. איננו מושלמים ואיננו מצויים כל הזמן במודעות מלאה. אך מדי פעם חשוב לפקוח את העיניים, להביט במה שאינו עובד נכון, ולומר לעצמנו שככל הנראה במקום הזה איננו עושים את העבודה הנדרשת כדי שזה יעבוד נכון.

כאשר משהו עובד לא נכון, הוא משמש כתמרור. סימן. תזכורת. אם אינני נכנס ללופ של תסכול מתמשך, אלא מקשיב לסימן, אני יכול לשנות. ברגע שהאנרגיה הנשית מזהה את חוסר האיזון, היא אמורה להניע לפעולה. אם אנו נשארים רק במחשבות, בהלקאה עצמית ובלבטים, האנרגיה הגברית אינה מקבלת את מקומה. לעיתים אין צורך לחשוב עוד, אלא לפעול אחרת, להפתיע, לשנות, להעז.

כך אנו מלמדים את עצמנו לחיות במטוטלת. לשהות בקוטב אחד, לנוע אל הקוטב השני, להשקיע, לשחרר, ולהמשיך בתנועה. זה אינו קל, אך זהו אתגר החיים עצמם. ואם איננו עושים את העבודה המאתגרת אך הבריאה הזו, ניאלץ להתמודד בהמשך עם עבודה קשה וכואבת הרבה יותר, שנובעת מתקיעות וחוסר זרימה.

מתוך כך, במקום ביקורת עצמית או שיפוטיות, אנו יכולים לפתח סקרנות וחמלה. להתבונן היכן הדברים אינם זורמים, אינם מענגיים ואינם מספקים, ולהבין ששם קיימת חסימה בתנועת האנרגיה בין הקטבים. אפשר לחבק את הבעיה, לראות בה סימן לכך שעדיין לא הגענו לבריאות מלאה, ולהתחיל לנסות, לבדוק, לשחק ולהתנסות, עד שהתנועה תחזור.

והיא תחזור. משום שזהו הטבע הבריא. והטבע הבריא מחכה שנחזיר אותו הביתה.

שאלות לתרגול (יש לענות לעצמכם בכתב יד או לשתף בקבוצת תרגול): 

פרק 10: המרחב הפנימי, רוחניות, אינטואיציה, דמיון ורגשות

פרק זה פותח את חלק ארבע של הספר, העוסק באנרגיה הנשית ובמאפייניה המרכזיים. גם פרקים אחד עשר ושנים עשר יוקדשו לנושא זה. חשוב לומר כבר בתחילה כי אין כאן כוונה לקפח את האנרגיה הגברית. שתי האנרגיות הדדיות ותלויות זו בזו. בהמשך הספר, בחלק חמש, שלושה פרקים יוקדשו למאפייני האנרגיה הגברית. אך כעת המיקוד הוא באנרגיה הנשית, ובהבנה מעמיקה של מאפייניה, כפי שאני רואה ומבין אותם.

חשוב להדגיש כבר בשלב זה שהאנרגיה הנשית אינה שייכת רק לנשים. עם זאת, נשים הן בעיניי הנציגות המובהקות של אנרגיה זו בעולם האנושי. עצם נוכחותן, האופן שבו הן חיות, חשות ומבטאות את עצמן, מהדהד דרך המרחב האנושי את האנרגיה הנשית. יחד עם זאת, אנרגיה נשית קיימת ונחוצה לא פחות גם בתוך גברים, וגם בתוך מרחבים הנתפסים כגבריים יותר.

כפי שכבר נאמר פעמים רבות, כאשר אין סנכרון ושיתוף פעולה בין האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית, נוצרת בעיה. אך כדי להגיע לסנכרון כזה, לשיתוף פעולה אמיתי, לתנועת מטוטלת חיה ולהעברת אחריות מצד לצד, המאפשרת את זרימת החיים, יש צורך שכל אנרגיה תדע את עצמה. עליה להיות מוגדרת, מאופיינת, מטופחת ומחוברת לעמוד השדרה הפנימי שלה.

אנרגיה אינה אמורה להיות בתחרות עם האנרגיה האחרת. היא אינה צריכה להגדיר את עצמה מתוך השוואה לאחרת, אלא מתוך היכרות עמוקה עם עצמה. המטרה כאן היא לאפיין, להבהיר, לפרק מיתוסים מיותרים, לתת כיוון, ובעיקר ללמוד לנשום את המהות של אותה אנרגיה. אמנם כל אנרגיה היא רק חצי מהשלם, אך אנו רוצים שהחצי הזה יהיה חצי בריא, שלם בתוך עצמו, חצי שיודע מי הוא. לא חצי שמסתדר לנצח בלי החצי השני, אלא חצי שמטפח את עצמו כדי שיוכל לעמוד כשווה בין שווים מול הקוטב המשלים לו.

כאשר כל אחד מן הקטבים מחובר לעצמו, יכולה להיווצר ביניהם שותפות אמיתית. פרק זה עוסק בהיבטים של המרחב הפנימי, רוחניות, אינטואיציה, דמיון ורגשות. ישנם כמובן היבטים נוספים של האנרגיה הנשית, אך כאן המיקוד הוא בכך שאנרגיה נשית היא קודם כל פנימה.

הפנימה מתבטא גם במרחבים של בית לעומת חוץ, של משפחה, מנוחה וחופשה, לעומת עבודה, חברה, מסעות והרפתקאות. אך הפנימה העמוק יותר הוא פנימה אל תוך הנפש, אל המקומות הפחות מוגדרים, הפחות שכליים, הפחות מוסברים, ויותר חווייתיים, תחושתיים ומופשטים.

אמנם גם בתוך העולם הפנימי אנו עושים הסברים, אך ההסבר הוא לרוב פעולה שמכוונת החוצה. גם כאשר אנו מסבירים לעצמנו, אנו למעשה מתרגמים חוויה פנימית לשפה שכלית. בכך אנו מוציאים את הפנים החוצה אל המחשבה. לעומת זאת, המרחב הפנימי עצמו, הרוחניות, האינטואיציה, הדמיון, הרגשות והתחושות, שייכים כולם לעולם של האנרגיה הנשית.

האנרגיה הנשית אחראית לטיפוח הרוחניות. גם כאן נדרשת לעיתים אנרגיה גברית, למשל כאשר אנו בונים תפיסת עולם או מסגרת רעיונית, אך עצם ההליכה אל הרוח, אל הזרימה הלא מוגדרת, אל המסתורין, אל האלוהות ואל מה שמעבר לחיים היומיומיים, היא באחריות האנרגיה הנשית. אינטואיציה, רוח ודמיון שייכים כולם למרחב הזה.

נהוג לחשוב שנשים הן בדרך כלל אינטואיטיביות יותר, משום שאינטואיציה באה מבפנים. אינטואיציה אינה מבקשת רשות, אינה מבקשת הוכחה ואינה מתאמצת להסביר את עצמה. היא פשוט מופיעה. היא קודמת לחשיבה ההגיונית. אך מאחר שאנו חיים בתרבות שמעדיפה אנרגיה גברית, אנו נוטים להתעלם מן האינטואיציה ולחפש אישורים שכליים. האינטואיציה היא שפה בפני עצמה. היא כמו מחשב פנימי, אך כדי להתחבר אליו עלינו להיכנס אליו מתוך אוריינטציה נשית של פתיחות והקשבה, ולא מתוך דרישה לתשובה אחת מוחלטת.

אנרגיה גברית מבקשת מיקוד, הגדרה ותוצאה. האנרגיה הנשית מאפשרת פיזור, זרימה ותנועה בכיוונים שונים. גם הדמיון שייך לאנרגיה הנשית. היכולת לפנטז, לדמיין, לחוש דברים עוד לפני שהם קיימים, היא מהות נשית עמוקה. כמה חשוב שנוכל לדמיין, לשהות עם הרעיון, לתת לו רחם פנימי, לאפשר לו להתבשל, לפני שהוא עובר אל האנרגיה הגברית שתוכל לממש אותו.

הדמיון זקוק לחופש. הוא אינו זקוק להסברים ולהוכחות. הוא מרחב אינסופי, והאינסופיות עצמה קשורה לאנרגיה הנשית. לעומתה, גבולות וסופיות שייכים לאנרגיה הגברית. המשחק הבריא בין השתיים מחייב נוכחות של שתיהן.

היחס החברתי אל דמיון, ובמיוחד אל דמיון של ילדים, אינו תמיד הולם. ילדים בראשית חייהם מצויים יותר באנרגיה נשית. אך לעיתים קרובות הם מקבלים מסרים שמקטינים את האינטואיציה, הדמיון והרוחניות שלהם, ומבקשים מהם להיפטר ממה שנתפס כדמיוני או ילדותי.

מי שמתעניין בתקשור יודע שהמידע התקשורי זורם דרך הדמיון. זה אינו דמיון בדיוני. זהו דמיון שיש בו אמת ומידע מדויק. אך כדי להכיר בכך, האנרגיה הגברית נדרשת להיפתח לסגנון העבודה של האנרגיה הנשית, שאינה מנסה להוכיח אלא סומכת, נותנת אמון, ומאפשרת תשוקה וכמיהה גם לדברים שעדיין אינם ברי השגה.

זהו מרחב שאי אפשר להישאר בו לנצח, אך חשוב לדעת לשהות בו עד שמגיע הרגע לנוע עם האנרגיה הגברית. רגשות הם נושא רחב ועמוק במיוחד. רגשות אינם פועלים על פי לוגיקה לינארית. יש להם חוקים משלהם. הם משתנים, נעים, ולעיתים סותרים את עצמם. אדם יכול להרגיש כך ואז אחרת, וזה לגיטימי לחלוטין בתוך חוקי הרגש.

לאורך ההיסטוריה נשים נתפסו כרגשיות ולעיתים אף כהיסטריות, משום שהמרחב הרגשי שלהן חי ותוסס. לעיתים הכוחות הללו גולשים לקצוות, במיוחד כאשר חסרה אנרגיה גברית שתוכל להכיל, לייצב ולווסת. לצד זאת, יש גם היסטוריה של פטרנליזם, זלזול ואי הבנה כלפי רגשות. אך למעשה, הרגשות הם לב החיים. שם נמצאים הסיפוק, המימוש העצמי, החזון, ההתלהבות והאומץ.

כאשר המרחב הרגשי אינו מאוזן, הכול מתערער. ויסות רגשי אינו תמיד תהליך שכלי. לעיתים הוא מתרחש דרך חיבוק, דרך נוכחות, דרך חוויה שמאפשרת לרגשות להיות בזרימה. במצבי לחץ וסטרס, ההיגיון לעיתים אינו עובד, ואנו זקוקים למגע של אנרגיה נשית שתאפשר רגיעה ובהירות.

פרק זה מציג אפוא כמה מן המאפיינים המרכזיים של האנרגיה הנשית. זהו מרחב פנימי, רוחני, אינטואיטיבי, דמיוני ורגשי. טיפוח האנרגיה הנשית פירושו התחברות, חקירה והעמקה בתחומים הללו, לא הזנחה שלהם ולא קפיצה אוטומטית אל האנרגיה הגברית, אלא העצמה של החלקים המסתוריים, העשירים והמרתקים הללו, והפיכתם לשדה עבודה, לימוד והקשבה.

בפרק הבא נרחיב את המבט אל היבטים בין אישיים, קהילתיים ותקשורתיים, הקשורים לאופן שבו האנרגיה הנשית פועלת במרחב שבין בני אדם.

שאלות לתרגול (יש לענות לעצמכם בכתב יד או לשתף בקבוצת תרגול): 

פרק 11: מאפיינים בין אישיים של האנרגיה הנשית, חיבור, תקשורת, בית וקהילה

פרק 11 הוא הפרק השני של חלק ארבע, שעוסק באנרגיה הנשית ובעיקר במאפיינים שלה. כל מה שאדבר עליו כאן הוא תמיד רק חלק מסיפור הרבה יותר גדול. לא רק מבחינת הטקסט ולא רק מבחינת האינפורמציה, אלא מבחינת תהליך שיש לעבור כדי להפנים את הרעיונות ולהתחיל לזהות כיצד המבנים הללו, כיצד המודל הזה, מתלבש בתוך חיי היומיום. זה לוקח זמן. מדברים על זה, רואים את זה, מקשיבים לזה, מפנימים, מאתגרים שוב, לומדים שוב. זהו תהליך ממושך.

בפרק הקודם דיברתי על כך שהאנרגיה הנשית אחראית בין השאר על המרחב הפנימי. על הפנים, על הבית, על המשפחה, על רוחניות, על אינטואיציה, על דמיון ועל רגשות. כל אלה הם מרחבים של עבודה, של טיפוח ושל התפתחות של האנרגיה הנשית, ובדרך כלל הם גם האתגרים הראשונים של נשים. אני מאמין שנשים, האתגרים הראשיים שלהן הם באזור האנרגיה הנשית, והאתגרים המשניים שלהן הם באזור האנרגיה הגברית, אך הן אינן יכולות להתעלם גם מן האתגרים הגבריים שלהן.

במקום הראשון, מבחינת המבנה, יש אתגרי אנרגיה נשית. יש אתגרים של תחזוקת המרחב הפנימי, אתגרים של התפתחות רוחנית שמשתחררת ממגבלות ומשתחררת מפחדים, אתגרים של קשר עם האינטואיציה, לסמוך עליה, להקשיב לה, לשמוע אותה, לאתגר אותה, לחפש אותה ולחקור אותה. יש אתגרים של דמיון, של תעופה עם הדמיון, של דיאלוג איתו והקשבה אליו. יש אתגרים של רגשות, של הכלת רגשות, של ביטוי רגשות, של הקשבה, של הימצאות עם כאב, והימצאות בתוך קונפליקט. אלה ועוד שייכים למרחב הפנימי.

מכאן אנחנו מגיעים לפרק 11, שעובר יותר אל המישור החברתי והבין אישי. כאן אחד המאפיינים המרכזיים של האנרגיה הנשית הוא התפקיד שלה ביצירת חיבורים, בעוד שהאנרגיה הגברית נוטה ליצור הפרדות. אין זה יותר חשוב מזה. לפעמים אנו צריכים חיבור ולפעמים אנו צריכים הפרדה. האמת היא שבסופו של דבר אנו צריכים גם וגם, שילוב נכון של חיבור והפרדה בזמן המתאים. זה דומה מאוד לעיקרון של חופש וגבולות.

האנרגיה הנשית אחראית על החיבור הבין אישי. על מערכות יחסים, שותפות, זוגיות, דיאלוג, חברות ונאמנות. היא אחראית גם על פתרון בעיות במרחב הבין אישי, על השאלה כיצד מקיימים קשר, כיצד שוהים בתוך קשר, וכיצד מתחזקים קשר. זהו מרחב נשי מובהק. האנרגיה הגברית אולי מוציאה קשר לדרך, ולעיתים גם מסיימת אותו, אך בין לבין מתקיימת העבודה הנשית של מיומנות החיבור, המיומנות בלהיות חלק.

להיות חלק מזוג, חלק מחבורה, חלק מקבוצה, חלק ממשפחה, חלק ממדינה אם תרצו. זהו החיבור בין אישים. חמלה היא ביטוי חשוב של אנרגיה נשית, היכולת לחבור אל האדם, לראות משהו מעצמי בתוכו, להקשיב לכאב שלו, ולהצליח לתת לו יד גם כאשר יש מחלוקת. חיבורים בין אישיים נובעים מאותו מקום.

האנרגיה הנשית אחראית גם על תקשורת. מה התפקיד של תקשורת בסופו של דבר. לחבר אנשים. אנשים יכולים להתחבר דרך תקשורת, דרך זה שהם מתקשרים את מה שהם מרגישים ואת מה שהם חושבים. בין אם זו תקשורת מילולית ובין אם זו תקשורת לא מילולית, התקשורת היא אמצעי לחיבור. לפעמים אנחנו רואים סביבנו, בלי להיכנס כאן למיתוסים או לסטריאוטיפים, שנשים הן יותר מילוליות מגברים. הן עושות יותר עיבוד של דברים דרך דיבור, דרך דיאלוג, דרך שיחה. הן יכולות לנהל שיחות ממושכות, וזה טוב להן וזה מזין אותן, משום שזו האנרגיה הנשית. אנרגיה שאחראית על התקשורת, ותקשורת היא סוג של מגע בין שניים.

בזמן תקשורת טובה, הגבולות מעט מיטשטשים והחיבור מתחזק. לכן התקשורת משרתת את היעדים של האנרגיה הנשית. האנרגיה הנשית נהנית להשתמש בתקשורת, נעזרת בה, חוקרת אותה, בודקת אותה בכל מיני כיוונים. בתוך תקשורת יש גם ביטוי וגם הקשבה, וכל אלה נמצאים בתוך הספקטרום של האנרגיה הנשית.

בנוסף לכך, האנרגיה הנשית אחראית על הבית, ועל ניהול הבית במובן הרחב של המושג. בית הוא לא רק משפחה. בית הוא המערה, המקלט, המבצר. השאלה איך אמור להיות הבית מבפנים כדי שתהיה בו תחושה ביתית, תחושה של רכב, תחושה של חממה, תחושה של הגנה. בתוך הבית אני נחשב. בתוך הבית מזינים אותי. בתוך הבית אני יכול לנוח. אני לא צריך למהר בתוך הבית. אני לא צריך להוכיח את עצמי. אני שם. אני בבית.

יש לנו הרבה אסוציאציות אוטומטיות לביטוי להרגיש בבית. להרגיש שבמקום הזה מקבלים אותי, שבמקום הזה אני יכול להיות מנוח, שאני יכול להרפות, שאני לא במלחמה, שאני לא בסכנה. אלה מושגים אידיאליים כמובן. בוודאי שבתוך בתים יש גם מאבקים, יש פגיעה בביטחון, ויש מצבים שבהם המרחב הנשי מתערער. לפעמים האנרגיה הגברית שאמורה להגן על המרחב הזה אינה עושה את תפקידה, ולפעמים האנרגיה הנשית אינה יודעת לדווח לאנרגיה הגברית על הבעיה. יש מכלול של סיבות שבגללן זה מתפרק או לא עובד. אבל כרגע איננו שם. כרגע אנחנו מאפיינים.

התפקיד של האנרגיה הנשית אינו רק לבנות בית, אלא לייצר אווירה של בית. גם אם הלכנו לקמפינג ושמנו אוהל, האנרגיה הנשית תמקם אותנו בתוך האוהל, תיצור לנו קן, ותייצר את התחושה שעכשיו אפשר לנוח, עכשיו אפשר להרגיש בבית. גם התחושה של להרגיש שייכת לאנרגיה הנשית, כפי שהזכרתי.

מכאן אנו מגיעים לקהילה. קהילה היא מרחב אנושי שיש בו חיבור בין אנשים. חיבור בין אנשים יוצר קהילה. וכל עוד החיבור הזה מזין את האנשים בצורה סבירה, הם נהנים להיות בקהילה וגם לשרת את הקהילה ולהזין אותה בחזרה. האנרגיה הנשית יכולה להתקיים שם ולתת לאנשים תחושה של שייכות, של ביטחון, של נוכחות של אנשים אחרים, של אתה לא לבד, אתה חלק מהם.

גם כאן זה יכול להתפרק. יכולות להיות הפרעות משום שהאנרגיה הנשית אינה עושה את עבודתה נכון, למשל בתקשורת ובהקשבה לצרכים ולצורכי ההזנה של כולם. וזה יכול להתפרק גם אם האנרגיה הגברית אינה מתפקדת נכון, ואז יש קרבות אגו, ויש יותר דגש על מה שמפריד מאשר על מה שמחבר. יש בעיות פוטנציאליות. אבל קודם כל, כשבאים להקים קהילה ובאים לשהות בקהילה, מביאים עקרונות של אנרגיה נשית, של חיבור, של הקשבה, של הזנה, של טיפוח ושל דיאלוג רגשי. אחר כך מוסיפים גם אנרגיה גברית, גבולות וחוקים.

האנרגיה הנשית אחראית גם על המבנה המשפחתי. על הדרך שבה קבוצה של אנשים, שלכל אחד יש את הטבע שלו, האישיות שלו, השלויות שלו והעניינים שלו, יכולה בכל זאת להרגיש שייכת, מחוברת, משפחה, חלק ממשהו שגדול מהם.

הדבר הזה מחבר אותנו שוב לרוחניות, שגם היא חלק מן האנרגיה הנשית. כאשר אני מחובר למרחב הרוחני שבי, אני מחובר למשהו שאני יודע שהוא גדול ממני ואין לי בעיה עם זה. האנרגיה הגברית, במובנים מסוימים, עלולה להתקשות בזה, משום שהיא אינדיבידואליסטית יותר, והיא לא תמיד רוצה לחשוב שיש משהו גדול ממנה. וגם זה טוב, גם זה נחוץ. אבל האנרגיה הנשית יכולה להתחבר לכך שאני חלק ממשפחה, חלק מקהילה, חלק ממשהו גדול ממני, וגם זה מאפיין נשי.

כך, בכל מקום, טיפוח ותחזוקה של האנרגיה הנשית מתרחשים דרך טיפוח ותחזוקה של התחומים הללו, ופחות דרך ניסיון להראות לאנרגיה הגברית שגם אני מסוגלת. זה לא התפקיד הראשוני. התפקיד הראשוני הוא לטפח את האנרגיה הנשית, לפתח אותה, ולשפר אותה, כדי שתהיה ברמה גבוהה עד כדי כך שיתאפשר ליצור שותפות עם אנרגיה גברית שגם היא מוכרחה לטפח את עצמה, כדי שתהיה ברמתה הגבוהה ולא ברמה הנמוכה, השתלטנית והמפוחדת שלה.

כאשר שתי האנרגיות נמצאות במקום טוב, יש יופי של הפריה, יצירתיות ואורח חיים בריא. זה מה שאנחנו מחפשים כאן. עד כאן, בשני הפרקים הללו, לקחנו מגוון פרמטרים שמאפיינים את האנרגיה הנשית באופן יחסי ברור.

בפרק הבא נשאל את עצמנו כיצד האנרגיה הנשית מתחברת אל האנרגיה הגברית, ומה התפקידים שלה מול הפרטנר או הפרטנרית שלה, מול אחותה, האנרגיה הגברית. משום שבלי זה אין ערך מלא. גם אם אנרגיה נשית תטפח ותטפח את הנשיות שלה, אם היא אינה יודעת לעשות הפריה, היא תישאר חסרה.

שאלות לתרגול (יש לענות לעצמכם בכתב יד או לשתף בקבוצת תרגול): 

פרק 12: החיבורים עם האנרגיה הגברית

פרק שנים עשר הוא הפרק השלישי והאחרון מתוך שלושת הפרקים שבהם אנו בוחנים מאפיינים מרכזיים של האנרגיה הנשית. עד כה דיברנו על המרחב הפנימי, על הפנים לעומת החוץ, על רוחניות, אינטואיציה, דמיון ורגשות. נגענו גם בחיבורים בין אישיים, במערכות יחסים, בתקשורת, בבית ובביתיות, באווירת בית, בקהילה, במשפחה ובחיבורים אנושיים רחבים יותר.

כמובן שישנם עוד תחומים רבים שקשורים לאנרגיה הנשית, וחלקם כבר נרמזו בדברים שנאמרו. זהו מחקר מתמשך. אנחנו רק בשלב יחסית מוקדם של הלימוד, בפרק שנים עשר, ולאט לאט אנחנו גם לומדים לזהות את הדינמיקה הזו בעצמנו, מתוך החיים ולא רק מתוך הטקסט.

בפרק הזה אנו נוגעים בנושא שקל מאוד לא להבין אותו, וקל עוד יותר להשתמש בו בצורה לא נכונה, מטעה ואף פוגענית. ועם זאת, אי אפשר לוותר עליו. גם אם לעיתים נעשה בו שימוש לרעה, הדרך הנכונה אינה להתעלם ממנו, אלא ללמוד כיצד לפגוש אותו נכון. הכוונה היא לכך שחלק מן המאפיינים והתפקידים של האנרגיה הנשית הוא היכולת והייעוד להתחבר אל האנרגיה הגברית.

לאנרגיה הנשית אין ערך מלא אם היא אינה משתמשת במשאביה באופן נכון לצורך הפריה מול האנרגיה הגברית, ולהפך. מצד אחד הדגשנו לאורך כל הדרך את הצורך לאפיין כל אנרגיה בנפרד, להכיר אותה, לטפח אותה, לפתח את המיומנויות הייחודיות שלה, משום שככל שכל אחת מן האנרגיות מטופחת יותר בפני עצמה, כך שיתוף הפעולה ביניהן נעשה עמוק יותר, פורה יותר, יצירתי יותר ומרחיק לכת יותר.

אך כל הטיפוח הזה אינו מטרה בפני עצמה. התכלית שלו היא השילוב, השירות ההדדי וההפריה. האנרגיה הנשית אמורה לשרת צרכים של האנרגיה הגברית, והאנרגיה הגברית אמורה לשרת צרכים של האנרגיה הנשית. אין כאן היררכיה ואין כאן עדיפות. כאשר כל אחת מהאנרגיות נותנת ומקבלת, שתיהן מרוויחות ושתיהן מעוניינות בשיתוף הפעולה.

מתי הדבר הזה נעשה לא נכון? הוא נעשה לא נכון כאשר מתפתחת תפיסה שוביניסטית, שלפיה תפקידה של האישה הוא לשרת את הגבר, ולא להפך, וכאשר מייחסים למה שגבר עושה חשיבות גבוהה יותר מעצם היותו גבר. תפיסות כאלה הן עיוות וניצול לרעה של עיקרון עמוק ונכון, שלפיו כל אנרגיה משרתת את האחרת משום שאף אחת מהן אינה יכולה להתממש ללא האחרת.

האנרגיה הגברית, בהיעדר השפעת האנרגיה הנשית, הופכת לריקה מתוכן. אין לה חזון, אין לה אופק, אין לה דלק פנימי, אין לה תשוקה, ואין לה כלים להתמודד עם כאב, משבר וכישלון. במצבים כאלה היא נוטה לפעול בצורה נוקשה וכפייתית, טווח ההצלחה שלה מצטמצם, ובקונפליקט היא נותרת עם שתי אפשרויות בלבד, בריחה או תוקפנות.

כאשר האנרגיה הנשית נוכחת, היא מאפשרת לאנרגיה הגברית לעצור, להרגיש את הקונפליקט, לשאת אותו, לדון בו ולמצוא פתרונות יצירתיים. ללא האנרגיה הנשית, תהליך כזה כמעט ואינו אפשרי.

גם מן הצד השני, האנרגיה הנשית אינה יכולה להתקיים ללא גבולות והגנה שמספקת האנרגיה הגברית. ללא גבולות היא מתפזרת, אינה מתמקדת, ואינה מצליחה לממש את עצמה. אפשר לדמות זאת למים הזורמים ללא צינור. הם יוצרים שלולית, אך אינם מגיעים ליעדם. הצינור, שהוא דימוי לאנרגיה הגברית, מעניק למים כיוון, גבולות ויכולת להשקות ולהזין.

כך בדיוק האנרגיה הנשית רוצה להזין, להשקות וליצור חיים, אך היא זקוקה להכוונה, למבנה ולגבולות של האנרגיה הגברית. אין כאן עליונות ואין כאן עדיפות. זהו מצב הדדי לחלוטין. ולכן אחת מן המיומנויות הבסיסיות של כל אנרגיה היא לדעת כיצד היא משרתת את האחרת.

חלק מן הקודים של האנרגיה הנשית הוא הידיעה כיצד לסייע לאנרגיה הגברית, לעיתים באינטואיציה, לעיתים במשיכה טבעית, לעיתים בהשראה. על הדרך שבה האנרגיה הגברית מתחברת אל האנרגיה הנשית נדבר בחלק הבא. אך חשוב להבהיר שוב, אין מדובר בנתינה מתוך נחיתות או כפיפות, אלא בנתינה הדדית שמובנית במבנה הקיום עצמו.

התכלית הגבוהה ביותר של הקיום היא החיבורים, ההפריות, האינטראקציה, היצירה והבריאה. משם נובעת המשמעות, האהבה, תחושת המימוש והקרבה אל הממד האלוהי. כל אלה מתרחשים דרך החיבור בין שתי האנרגיות.

לאחר הפיצול, אנו חוזרים ומתחברים מחדש. זהו הסיפור, זו ההרפתקה. ולכן בתוך המבנה של האנרגיה הנשית מצויים קודים של חיבור אל האנרגיה הגברית, בדיוק כפי שתפקידה הוא פנימיות, רוחניות, אינטואיציה, תקשורת וחיבורים בין אישיים.

האנרגיה הנשית אינה מממשת את עצמה אם היא נשארת סגורה בתוך המרחב הנשי בלבד. במצבים של חוסר איזון חברתי, כאשר האנרגיה הגברית הופכת לפולשנית, חודרנית או אלימה, האנרגיה הנשית עשויה להתגונן ולהיסגר. זהו מנגנון הגנה מובן, אך אינו היעד ההתפתחותי.

הריפוי מתרחש רק כאשר שתי האנרגיות מטופחות כהלכה, וחלק מן הטיפוח הוא המוכנות לפגוש את האנרגיה השנייה וליצור עמה הפריה. תפקידה של האנרגיה הנשית, כאשר היא מבוססת ובשלה, הוא לראות את הצרכים והיעדים של האנרגיה הגברית, ולהציע את המשאבים שיאפשרו לה להצליח.

כאשר האנרגיה הנשית מספקת לאנרגיה הגברית מידע אינטואיטיבי, דמיון, חזון, רגישות, אמפתיה וחמלה, מתרחש שינוי עמוק. ארגונים, מערכות ויחסים הופכים אנושיים יותר, יצירתיים יותר ופחות תקועים. כך גם ביחס לצרכים הרוחניים של בני אדם.

תפקידה של האנרגיה הנשית הוא לשאול כיצד היא יכולה לאפשר לזה לקרות, באמצעות האוצרות שהיא מביאה עמה. מן הצד השני, נדרשת אנרגיה גברית שמכירה במגבלותיה, ומוכנה לקבל הזנה, הקשבה והשראה מן הקוטב השני.

גם כאן עולה שאלה עמוקה. כיצד האנרגיה הנשית יכולה להציע את עזרתה מתוך כבוד לחופש הבחירה של האנרגיה הגברית, ומתוך הנחה שהצד השני מעוניין בשותפות ולא זקוק לאישורים חיצוניים. ראייה כוללת כזו היא במהותה ראייה נשית, ראייה שמבינה שכל אחד יכול להתממש רק בתוך יחד.

בסופו של דבר, ניתן לומר שבבסיס הקיום הכול מחובר. הבסיס דומה במובנים מסוימים לאנרגיה נשית רחבה, שמתוכה מתפצלת האנרגיה הגברית, ולאחר מכן שתיהן חוזרות להיפגש.

וכך אנו מסיימים את פרק המאפיינים של האנרגיה הנשית. תפקידה של האנרגיה הנשית, לאחר שטיפחה את עצמה והעמיקה בזהותה, הוא להתבונן באנרגיה הגברית ולשאול כיצד היא יכולה להביא אליה את השפע, הרגישות והחזון שלה. כאשר הדבר מצליח, נוצר קליק של הפריה, ומתוך הקליק הזה נוצרת חוויית שמחה עמוקה ומשמעותית.

שאלות לתרגול (יש לענות לעצמכם בכתב יד או לשתף בקבוצת תרגול): 

פרק 13: המרחב החיצוני, מעשיות, ארציות, היגיון, מבנה, יוזמה והוצאה לפועל

פרק שלושה עשר פותח את חלק חמש של הספר, העוסק באנרגיה הגברית. גם כאן חשוב להבהיר כבר בתחילה כי מדובר רק בחלק מן המאפיינים של אנרגיה זו. אין זו רשימה סגורה, אלא ניסיון לצייר תמונה מרכזית שתאפשר התבוננות, חקירה והעמקה בהמשך. הנושא רחב מאוד, מורכב ובעל שכבות רבות, אך גם מתוך מאפיינים אלה ניתן להתחיל להבין את טבעה של האנרגיה הגברית ואת תפקידה במבנה הקיום.

האנרגיה הגברית אחראית על המרחב החיצוני, על מעשיות, על ארציות, על היגיון, על מבנה, על יוזמה ועל הוצאה לפועל. חשוב מאוד, כאשר לומדים נושאים אלה, לא לבלבל אותם עם שאלות מגדריות, ולא לקחת אותם למקומות של כעס, תסכול או סטריאוטיפים. אין מדובר כאן בגברים לעומת נשים, אלא באנרגיה גברית כעיקרון קיומי, כחלק מן הפיצול הבסיסי של השלם, כחצי מן המערכת הכוללת של החיים.

כאשר אני אומר שהאנרגיה הגברית אחראית על המרחב החיצוני ועל מאפיינים אלה, אין כוונתי לומר שכך הם גברים וכך אינן נשים. אני מתכוון לכך שזו אנרגיה שקיימת בכל אדם. כל אישה זקוקה לאנרגיה גברית, וכל גבר זקוק לאנרגיה נשית. האנרגיות אינן שייכות למגדר, אלא למבנה עמוק של הקיום עצמו.

אנו חיים בתקופה שבה מתרחש תהליך איטי, מתמשך ומוצדק של תיקון ואיזון, לאחר דורות של דומיננטיות יתר של אנרגיה גברית. בשל כך, לעיתים כאשר מגדירים תכונה מסוימת כשייכת לאנרגיה הגברית, עולה רגישות או התנגדות. נשים עשויות לחוש שמנסים לקחת מהן משהו, כאילו נאמר להן שהן אינן מסוגלות. אך אין זה כך. לכל אישה יש אנרגיה גברית, והיא נדרשת להשתמש בה. מעניין לציין שגברים לרוב אינם חווים תסכול דומה כאשר נאמר להם שאינטואיציה, דמיון או רוחניות שייכים לאנרגיה הנשית. ייתכן שהדבר נובע מתרבות שעדיין מחנכת לדומיננטיות גברית, ולכן גברים אינם תמיד פנויים לראות מה חסר להם ומה הם מפסידים.

כך או כך, זהו חלק מתהליך רחב של תיקון ואיזון מחודש. בעוד שהאנרגיה הנשית אחראית על המרחב הפנימי, האנרגיה הגברית אחראית על המרחב החיצוני. היא אחראית על היציאה אל העולם, על המפגש עם המציאות, על המגע הישיר עם החיים, ולעיתים גם על מאבק, חיכוך והתמודדות.

המרחב החיצוני הוא מרחב של יצירה בעולם, של תנועה, של טיול, של הרפתקה ושל גילוי. זהו מרחב שבו האדם מתרחק מן הבית, מן המקום החמים והמוגן, כדי להגדיר את עצמו, לבדל את עצמו ולהיות אינדיבידואל. זהו מרחב שאינו שייך לבית, למקלט או למקום הבטוח. לעיתים השימוש באנרגיה הגברית מתבטא גם כבריחה. כאשר חסרה אנרגיה נשית שמסוגלת להכיל ולהתמודד עם מה שמתרחש בפנים, האנרגיה הגברית עשויה לומר אני יוצא, אני בורח. זהו עדיין שימוש באנרגיה גברית. לעיתים הוא מוצדק ולעיתים הוא פיצוי לא מאוזן, אך בכל מקרה זהו ביטוי של אותה אנרגיה.

מעשיות היא מאפיין מרכזי נוסף של האנרגיה הגברית. בעוד שהאנרגיה הנשית אחראית על דמיון, אינטואיציה, רוח ופיזור, האנרגיה הגברית שואלת שאלות אחרות. איך עושים את זה. במה מתמקדים. מהם התנאים הנדרשים כדי להוציא לפועל, כדי לממש, כדי להפוך רעיון למציאות גשמית. לא פעם מתקיים דיאלוג מוכר בין אנרגיה נשית שחולמת, רוצה לשהות בחזון ובאפשרויות, לבין אנרגיה גברית ששואלת על תקציב, על תזמון, על סדר פעולות ועל צעדים ראשונים.

כאשר הדיאלוג הזה אינו מאוזן, וכאשר האנרגיה הגברית מתערבת מוקדם מדי או בעוצמה רבה מדי, היא עלולה לקטוע חלומות ולהפוך לביקורת מוגזמת ומקדימה. אך כאשר האנרגיה הגברית נעדרת, דברים אינם מתממשים. רעיונות נשארים לפני התחלה, באמצע הדרך או ללא סיום ברור. ללא האנרגיה הגברית אין סגירה, אין הכרעה, אין מתודה ואין שיטה.

יש אנשים שעצם המפגש עם מילים כמו מבנה, החלטה, סיום ודדליין מעורר בהם אי שקט. הם מעדיפים להישאר במרחב הפתוח, המורפי והנשי. אך האנרגיה הגברית יודעת לומר מתי מסיימים פרויקט, על מה מוותרים כדי שמשהו יתרחש, ומה צריך להזיז או לצמצם כדי להתקדם. בעוד האנרגיה הנשית רוצה לחבר הכול יחד, האנרגיה הגברית אומרת שלעיתים כדי להשיג מטרה יש צורך בהפרדה, בפירוק ובבחירה.

ארציות היא מאפיין משמעותי נוסף של האנרגיה הגברית. היא מקרקעת. היא אומרת שלפעמים עט הוא עט ושולחן הוא שולחן, וכאן ועכשיו אנחנו מסכימים על זה. במרחבים הרוחניים והדמיוניים, שולחן יכול להיות גם עת, וזה בסדר גמור. אך כדי לפעול בעולם, כדי לבנות, ליצור ולממש, יש צורך בהסכמות בסיסיות, בהגדרות משותפות ובמציאות מוסכמת.

האנרגיה הגברית מביאה עמה היגיון פשוט, לינארי ולעיתים טכני, כזה שמאפשר פעולה משותפת. לא היגיון רוחני פתוח ורב משמעי, אלא היגיון קונקרטי, כזה שאנשים יכולים להסכים עליו ולפעול דרכו. היא מביאה גם מבנה. היא מגדירה כלי רכב, מסגרות עבודה ובלוקים ברורים שבלעדיהם לא ניתן לממש חלום. היא מציבה גבולות של זמן, תקציב, עונה, אנשים ומשאבים. הגבולות הללו לעיתים מעצבנים, אך הם מאפשרים קיום ומימוש.

יוזמה היא לב האנרגיה הגברית. היכולת לצאת החוצה, לעשות צעד, לבחור בחירה, גם כאשר אין ודאות מלאה לגבי התוצאה. האנרגיה הנשית יכולה להציע תחושה, כיוון, רמז או אינטואיציה, אך מי שעושה את הצעד בפועל, מי שהופך אותו לגלוי, מוחשי וארצי, היא האנרגיה הגברית.

האנרגיה הגברית אחראית גם על התמדה. על עמידה מול קשיים, קונפליקטים ואתגרים, ועל המשך פעולה גם כאשר מתעייפים או מתעוררים ספקות. היא זו שאומרת התחייבתי ולכן אני מסיים. היא זו שמציבה מטרות, יעדים ודדליינים, גם אם התוצאה אינה מושלמת אלא מספקת.

אלה הם מאפיינים מרכזיים ומהותיים של האנרגיה הגברית. ישנם מאפיינים נוספים, כמו אינדיבידואליות, חיפוש, הרפתקנות, ויכולת פירוק והפרדה, שבהם נעמיק בפרקים הבאים. אך חשוב לזכור שכל התכונות הללו אינן קיימות לשם עצמן. תכליתן היא לשרת את האנרגיה הנשית, בדיוק כפי שהאנרגיה הנשית משרתת את האנרגיה הגברית.

ההפריה, החיבור והחזרה הביתה, במובן הפנימי והקיומי, הם החזון הגבוה של האדם. זהו גם ייעודה העמוק של האנרגיה הגברית. כאשר היא אינה מממשת את כישוריה כדי להפרות, לחבר ולהוציא לפועל את מה שהאנרגיה הנשית נושאת בתוכה, היא מאבדת את ערכה האנושי והקיומי.

שאלות לתרגול (יש לענות לעצמכם בכתב יד או לשתף בקבוצת תרגול): 

פרק 14: אינדיבידואליות, הרפתקנות, חיפוש, הפרדה ופירוק

שיעור ארבע עשרה הוא השיעור השני העוסק במיקוד באנרגיה הגברית. כפי שאמרתי כבר כמה פעמים, ואני אוהב לחזור על הדברים שוב ושוב כדי לאפשר הטמעה עמוקה, אנחנו זקוקים לאיזון. איזון פירושו שכל אנרגיה תקבל את הביטוי הנכון שלה, הקרוב ככל האפשר לביטוי המלא, השלם, השופע, היצירתי, הנינוח והלגיטימי שלה. כל אנרגיה צריכה לדעת מי היא, להיות גאה בעצמה ולהרגיש בטוחה בעצמה.

כאשר שני הדברים הללו מתרחשים, מתאפשר הדבר המרכזי והמהותי ביותר שאנו מבקשים להגיע אליו, והוא בריאות ואיזון. זהו המצב שבו מתקיימת תנועה חיה של מעבר אנרגיה מצד לצד, ושיתוף פעולה שאין בו ניסיון לעשות טובה לאחר, ואין בו צורך להיות בסדר מול האחר, אלא שיתוף פעולה שהוא הדרך הבריאה והמאוזנת להתקיים.

לאנרגיה הגברית אין ערך רב אם היא אינה מזינה את האנרגיה הנשית. לא משנה כמה היא תפעל, לא משנה כמה תיצור, אם אין בה הזנה לאנרגיה הנשית, אין לה ערך אמיתי. להפך, כאשר האנרגיה הגברית אינה מזינה את האנרגיה הנשית, היא הופכת בהדרגה להרסנית ובעייתית. בדיוק באותה מידה, גם לאנרגיה הנשית אין ערך משמעותי אם היא מנותקת מן האנרגיה הגברית.

אנחנו מתקיימים בתוך מרחב שהוא כמו יין ויאנג. זהו שלם אחד, הבנוי משני חלקים. הפלא הגדול הוא שהשלם הזה מתקיים בתנועה מתמדת, כאשר כל אנרגיה נעה סביב השנייה, מזינה אותה ומוזנת ממנה. ההפרדה בין האנרגיות היא זמנית ומכוונת, רק כדי שנוכל להכיר, להדגיש, לטפח ולתת תשומת לב נפרדת לכל אחת מהן. כאשר צד אחד אינו מטופח דיו והצד השני מקבל יותר מדי תשומת לב, נוצר חוסר איזון ונוצרת בעיה.

לעיתים כל שנדרש הוא לחזק את החלק החלש, וכאשר הוא מתחזק, הוא כבר יודע לפעול מול החלק החזק ממנו. אך כאשר אנרגיה פועלת לבד, ללא פרטנר, היא מתבלבלת ופועלת באופן לא מאוזן. לכן אנו חוזרים ומדגישים את הצורך בטיפוח הדדי.

פרק ארבע עשרה עוסק במאפיינים נוספים של האנרגיה הגברית. בין היתר נעסוק כאן באינדיבידואליות, בהרפתקנות, בחיפוש, וביכולת להפריד ולפרק. כפי שכבר נאמר, רשימת המאפיינים של האנרגיה הגברית, כמו גם של האנרגיה הנשית, היא ארוכה מאוד. אנו נוגעים בחלק מן הדברים, אך זהו רק שער להמשך חקירה, המשך שאלות והמשך התבוננות בצמדים של היבט גברי מול היבט נשי.

האינדיבידואליות הגברית היא הצורך לומר, אני זה אני. אני שונה. אני אחר. אני מיוחד. יש לי קול משלי, עמדה משלי, דרך משלי. זהו ביטוי מובהק של אנרגיה גברית, והוא קשור ישירות ליכולת להפריד. האנרגיה הנשית, לעומתה, מדברת יותר על אנחנו. על שיתוף פעולה. על עשייה משותפת. על כוח שנוצר מתוך יחד.

לשתי התנועות הללו יש חשיבות. ללא אינדיבידואליות אין שיתוף פעולה אמיתי, וללא שיתוף פעולה לאינדיבידואליות אין ערך רב לאורך זמן. האדם אינו יכול להתקיים כל הזמן לבד, אך גם אינו יכול לוותר על הידיעה מי הוא. לעיתים אנו זקוקים לפעול לבד, לחקור את גבולות היכולת שלנו, לבדוק מה יש בתוכנו, מהו הייעוד שלנו, מהי המתנה הייחודית שלנו לעולם.

לעיתים זה אומר ללכת נגד הזרם. לעיתים זה אומר להיות מרדן, חריג, שונה. אלה ביטויים של אנרגיה גברית. זה לא תמיד נעים, ולעיתים זה מלווה בבדידות, בלבול ואובדן הדרך המוכרת. אך זהו אתגר משמעותי ומרתק של האנרגיה הגברית, ואתגר שכל אדם זקוק לו כדי לטפח את האינדיבידואליות שלו.

הרפתקנות היא היכולת להתרחק מן המוכר, לאתגר את הידוע, לצעוד אל הלא נודע. גם זו אנרגיה גברית. האנרגיה הגברית מתרחקת מן המרכז, יוצאת למסע, לוקחת סיכונים, ובסופו של דבר חוזרת אל המרכז עם שלל. היא חוזרת אל האנרגיה הנשית, אל הבית, ומגדילה את המרכז בזכות מה שהביאה עמה.

באופן סימבולי, זהו בדיוק תפקידה של האנרגיה הזכרית שיוצאת מן הקן כדי לחקור, להסתכן, ולשוב עם מזון, ידע או חוויה. כך כולנו יכולים ליהנות מן השפע. ללא הרפתקנות אין התחדשות, ואין הזנה חדשה לאנרגיה הנשית.

החיפוש הוא היבט נוסף של האנרגיה הגברית. זהו הדחף להמשיך ולשאול, להמשיך ולחקור, לא להסתפק במה שכבר קיים. האנרגיה הגברית אומרת, אני מחפש עוד. עוד ידע, עוד דרכים, עוד פתרונות, עוד אפשרויות לשפר ולהתפתח. היא מתרחקת מן המרכז כדי להרחיב אותו. האנרגיה הנשית אומרת, בואו נטפח את המרכז. האנרגיה הגברית אומרת, בואו נרחיב אותו.

יכולת ההפרדה והפירוק היא אולי אחת התכונות המאתגרות ביותר של האנרגיה הגברית. לעיתים צריך להיפרד. לעיתים צריך לומר לא. לעיתים צריך לפרק מבנה קיים כדי לבנות משהו חדש וטוב יותר. זהו כוח שאנשים רבים חוששים ממנו, משום שיש בו נוכחות של אגרסיביות חיובית, של פעולה חדה וברורה.

לעיתים צריך לשבור קיר. לעיתים צריך לפרק מערכת, תפקיד, מערכת יחסים או דפוס פעולה שכבר אינו משרת. כמו תינוק היוצא מרחם אמו ונפרד, כך גם אדם בוגר זקוק לעיתים להיפרדות כדי להמשיך לחיות ולהתפתח. היכולת להפריד אינה פחות חשובה מן היכולת לחבר.

גם פירוק לגורמים הוא חלק מן האנרגיה הגברית. פירוק מאפשר בנייה מחודשת. הוא מאפשר יצירה חדשה. הוא מאפשר תנועה. גם במשחק, גם באמנות, גם בחיים. לעיתים צריך להרוס כדי ליצור. הפחד מלקלקל, הפחד מלפרק, יכול לעצור תנועה ולהקפיא התפתחות.

כפי שניתן לראות, גם כאן יש מקומות שנחשבים קלים יותר או מקובלים יותר, ויש מקומות שמלווים במיתוסים שליליים. אך דווקא במקומות הללו חשוב לבקר, להכיר, ולטפח את האנרגיה הגברית במלואה, לצד האנרגיה הנשית.

זה היה פרק ארבע עשרה.
בפרק הבא נעסוק באופן שבו האנרגיה הגברית, עם כל כוחותיה, מתחברת אל האנרגיה הנשית ויוצרת עמה שותפות חיה ומפרה.

שאלות לתרגול (יש לענות לעצמכם בכתב יד או לשתף בקבוצת תרגול): 

פרק 15: החיבורים של האנרגיה הגברית עם האנרגיה הנשית

אקדים ואומר שלפעמים, אצל כל אחד מאיתנו, וגם ברמה התרבותית הרחבה, תחומים מסוימים של אחת האנרגיות מעוררים קושי. יש סביבם רתיעה. יש סביבם אי הבנות. לפעמים זה קורה בגלל מיתוסים, לפעמים זה קורה בגלל חינוך, ולפעמים זה קורה פשוט בגלל ניסיון חיים שבו משהו התבטא בצורה לא נכונה והותיר אחריו זיכרון של אי נוחות.

ולפעמים בצדק. לפעמים הרתיעה והאי הבנות נובעים מחוסר איזון שיצר מצבים שבהם אנרגיה מסוימת מתבטאת בצורה לא נכונה. ואז נוצרת רתיעה. אגרסיביות, למשל, היא דוגמה טובה. כאשר אגרסיביות באה לידי ביטוי במקום לא נכון, בהקשר לא נכון, במינון לא נכון, ובצורה לא מתואמת, היא באמת הרסנית ומסוכנת.

ומצד שני, במקומות מסוימים בחיים אין אפשרות להתקיים ללא אגרסיביות. כדי לבקוע צריך מדי פעם להפעיל כוח. כדי לפרוץ צריך לתת מכות בביצה כדי לצאת. יש כוחנות, ויש הפעלת כוח, ויש סוגים של הפעלת כוח שהכרחי שנעשה כדי לרפא, כדי לשנות, כדי להתקדם, ואפילו כדי לשרוד.

אבל במציאות שבה אין איזון בין האנרגיה הגברית והאנרגיה הנשית, האנרגיה הגברית לפעמים מקבלת יותר מדי לגיטימציה. היא פועלת באופן שאינו מקבל היזון חוזר מן האנרגיה הנשית לגבי מה נכון ומה מתאים. ואז היא מגיעה למצבים שבהם הכוחנות שלה שלילית. נוצרת אווירה סביב המילה כוחנות. נוצרת אווירה סביב המילה אגרסיביות. ואז אנחנו נרתעים. ואז אנחנו מתבלבלים. ואז אנחנו כבר לא מנצלים את הכוחנות והאגרסיביות הטבעיים שלנו, את אלה שנחוצים לנו בחיים.

ולכן אנחנו פה כדי לזקק, כדי לנקות, כדי לראות את המקום הנכון והבריא של התכונות של האנרגיה הנשית ושל האנרגיה הגברית. אנחנו פה כדי לנצל אותן נכון. אנחנו פה גם כדי שנמנע מלדחוק הצידה תכונות חשובות רק בגלל שטיפחנו סביבן מיתוסים שנולדו מתוך מצב של חוסר איזון.

ועכשיו אני ממשיך. פרק חמש עשרה, השלישי שעוסק במאפיינים של האנרגיה הגברית, עוסק בחיבורים עם האנרגיה הנשית. מה התפקידים של האנרגיה הגברית אל מול האנרגיה הנשית. שוב אני אומר, לאנרגיה הגברית יש תכונות משלה. היא מאופיינת. יש לה יכולות. יש לה תפקידים בעולם. יש לה אמירה. יש לה נוכחות.

אבל מעבר לכל, כל מה שהיא מצוידת בו נועד כדי להפרות את האנרגיה הנשית. נועד ליצור את החיבורים. בלי זה אין לזה ערך ממשי. ולא רק זה, כפי שאמרתי, כאשר זה לא קורה, אז לא משנה כמה טיפחת, וכמה עבדת, וכמה השקעת, אתה מתחיל להזיק. אתה מתחיל להיות חולה. אתה מתחיל להיות לא מאוזן.

אז איך האנרגיה הגברית מתחברת לאנרגיה הנשית. אני נותן כאן רק היבטים חלקיים, ותמיד יש עוד ועוד מה לחקור, כפי שאמרתי פעמים רבות. אחד הדברים המאוד ברורים, ייתכן שכבר ציינתי קודם, אבל עכשיו אני אדגיש, הוא הגנה. אם נחשוב על המושג רחם, למשל, הרחם הוא סביבה מטפחת, מזינה, שקטה, נעימה. סביבה נשית. אבל לרחם יש דופן שריר. השריר הזה, בהיותו שריר, יכול להתרחב. יש בו גמישות. הוא לא נוקשה. כשמתקלים בו לא חוטפים מכה, אבל הוא חזק ועמיד. הוא בולם זעזועים. הוא מגונן על העובר. זו אנרגיה גברית בתוך הרחם. בלעדיה אין רחם. אין הריון. אין לידה.

ובכל מיני מקומות שבהם אנחנו רוצים לטפח דברים, שבהם אנחנו רוצים לחוות חופש, לחקור, ליצור, להתנסות, לחוות אנרגיה נשית, לפנטז, להתחבר, אנחנו זקוקים להגנה. תמיד. גם הגנה מפני גירויים חיצוניים שמפריעים למרחב להתחבר, להתהוות ולחוות. גירויים שיכולים לעשות רעש, להפריע ולשבש. וגם הגנה מפני גורמים פנימיים שעלולים להפריע לתהליכים, לחיבורים, להתהוות ולהתנסות.

ובמקום הזה האנרגיה הגברית עוזרת לאנרגיה הנשית בכך שהיא מייצרת בשבילה מבנה וחוקים. היא מסרטטת את המותר ואת האסור. היא מסמנת את כללי המשחק. ולפעמים, באופן לא מפתיע, יש התנגדות לזה. יש קול שאומר, לא לקחת לנו את החופש. אל תגיד לי מה לעשות. אל תקבעו לנו את הכללים. אנחנו רוצים פה חופש. אנחנו רוצים התנסות ללא הפרעות בכלל.

אבל אין שום מיכל של חופש שאין בו הגדרה של גבולות. אין בתוך החוויה האנושית חופש ללא גבולות. אפילו כדי לפנטז, אנחנו צריכים מקום שנוכל להיות בו, מקום שישמור עלינו. מקום שתחום אותנו. מקום שגם יגיד לנו מתי לעצור. כי החיים הם לא רק פנטזיה. ואם אנחנו ניתן לפנטזיה לנהל אותנו יותר מדי, היא תהרוס אותנו, והיא תאבד את הערך שלה. אנחנו רוצים להיעזר באנרגיה של הפנטזיה. אנחנו רוצים לצמוח איתה. ולכן כאשר היא נתונה בתוך גבולות מסוימים, גבולות שהתפקיד שלהם אינו להגביל אלא לאפשר, היא יכולה דווקא לפרוח.

ולזה יש הרבה דוגמאות. וגם כאן יש התנגדויות. ולמה התנגדות. זו לא התנגדות לאנרגיה הגברית. זו לא התנגדות לאנרגיה של הפריה. זו התנגדות להפריה. זו התנגדות לחיבור. יש פחד. יש פחד מפני החיבור. ואני עוד אדבר על זה בהמשך. כי זה בסופו של דבר הסיפור האמיתי מאחורי כל חוסר האיזונים, הפחד מפני החיבור.

אבל זה לא יכול להיות אחרת. כפי שאמרתי גם קודם, האנרגיה הגברית היא אנרגיה של יישום. אנרגיה מעשית. אנרגיה של הוצאה לפועל. אנרגיה של עמידה. אנרגיה של הרפתקנות. אנרגיה שמקרקעת, שהופכת דברים למוחשיים. וכל זה בשביל מה. בשביל שהאנרגיה הנשית, שהיא יותר רוחנית, אמורפית, מיסטית, רגשית, אינטואיטיבית, תוכל להגיע אל הקרקע ולתרום את תרומתה. אחרת אין לה קשר לחיים שלנו בכלל.

אם יש לי רעיון אינטואיטיבי פנטסטי, אני רוצה להעביר אותו. אני רוצה לממש אותו. ואז מגיעות שאלות מעשיות. מה המשאבים הדרושים. מה הזמן. מה תהיה העבודה. מה תהיה ההשקעה. האם זה אפשרי עכשיו. מה החומרים. שאלות שלפעמים מעצבנות, שאלות שלא רוצים שיתערבו יותר מדי, אבל אלו שאלות שמאפשרות לדברים להתקיים.

יש אנשים שכותבים ספרים, למשל, ולא מוציאים אותם לאור. הזמן עובר. והם כל הזמן אומרים לעצמם, כן, מתישהו בעתיד זה יקרה. והם מתכוונים לזה. ואז הזמן עובר. והספר מחכה ומחכה ומחכה. לכאורה, כי הוא עוד לא שלם. כי הוא עוד לא מוכן ללידה. אבל לא. גם בתהליך הריון רגיל יש קצבת זמן. תשעה חודשים וזהו. זה יבוא. אי אפשר לעכב את זה לנצח. זה יבוא, ואנחנו צריכים להסתדר.

וכאן באה האנרגיה הגברית ותוחמת. היא אומרת, הנה, אז אנחנו נשים יעד. ואנחנו נוציא את הספר הזה, או את התוכנית הזאת, או את הסדנה הזאת, או את הטיול הזה, תוך חודש, חודשיים, שלושה. לא משנה מה. אנחנו נעמוד בזה. והנה התוכנית הפנימית איך לעמוד בזה. הנה רשימת הפעולות שעלינו לעשות כדי שזה יקרה. וזה לא יקרה אחרת.

וזה היופי. וזה גם הקושי. זה היופי כיצד שתי האנרגיות מביאות את היכולות שלהן לעשות משהו שהוא גדול מכל אחת מהן בנפרד.

לאנרגיה הנשית אין שמץ של מושג מה יקרה לאחר לידת הרעיון במציאות. אין לה שמץ של מושג. היא נמצאת במרחב שיש בו אין סוף ידע, רעיונות, הצעות, תרחישים, דמיון פנטסטי. זה ככה. זה אמור להיות כך. אבל אין לה באמת מושג איך זה ייראה כאן בשטח. ואיזה דברים יתרחשו בעקבות זה. איזה שינויים. איזה פלא. איזה ניסים יתרחשו בזכות זה שנחתנו אל הקרקע, בזכות זה שהספר יצא לאור, גם אם הוא לא מושלם במאה אחוז.

אולי הוא צריך להיות מושלם בתשעים ואחד אחוז. אולי זה התפקיד שלו. האנרגיה הגברית תגיד, זה טוב להכין אותו היטב, אבל אנחנו רוצים גם שהוא יצא. ואנחנו רוצים לפנות מקום אחרי שהוא יצא לספר הבא. אבל ספר הבא לא יכול לעבור התעברות, לא יכול לעבור הפריה, לא יכול לצאת לדרך, לפני שאנחנו מפנים מקום.

זה מה שהאנרגיה הגברית עושה, ובהרבה מקומות. למשל, אם אנחנו מדברים על מערכות יחסים, האנרגיה הנשית רוצה חיבור, רוצה הרמוניה, רוצה שיתוף פעולה. מצוין. זה תפקיד שלה. ולפעמים בחיבור מסוים, האנרגיה הנשית קצת מפספסת לראות שזה פה לא עובד. ושהגיע הזמן לשחרר את זה כדי להתקדם, כדי להגיע למשהו שיהיה טוב יותר בהמשך, כדי ללמוד, לתקן טעויות ולצמוח.

והאנרגיה הגברית תגיד, עכשיו פה לא. עכשיו זה לא מתאים. עכשיו מתרחקים. עכשיו לומדים. עכשיו מסתכלים פנימה. ובהמשך אפשר להתחיל משהו אחר, או את אותו דבר מחדש. בלי אנרגיה גברית אנחנו נתקעים. זו עוד דוגמה.

ותמיד יש לזכור, גם כאן וגם בכל הקשר, שבכל פעם שאני מדבר על תרומת אנרגיה אחת לשנייה, זה לא שם אותה בעדיפות. אין פה עדיפות. אנחנו חיים בתרבות שאכן ייצרה במשך אלפי שנים עדיפות מסוימת, אבל אנחנו פה בשביל לשנות את זה. לא כדי להפוך את האנרגיה שהוזנחה לעדיפה, אלא כדי להגיע סוף סוף למצב הנכון שבו שתיהן מטופחות היטב. שתיהן מזינות זו את זו. שתיהן חשובות באותה מידה.

אין פה תחרות. אין פה השוואה. היא לא נחוצה. היא בכלל לא במקום. יש פה רק שאלה אחת. עד כמה אנחנו מצליחים להתחבר. והחיבור אפשרי, כי הן בנויות בשביל להתחבר. פיזית, רוחנית. הן בנויות בשביל להתחבר. אבל עלינו לעשות את העבודה. ועלינו גם לחצות את הקשיים, כדי לחבר אותן.

שאלות לתרגול (יש לענות לעצמכם בכתב יד או לשתף בקבוצת תרגול): 

פרק 17: יצירתיות היא המימוש הגבוה של החיבור הנשי גברי

פרק 17 הוא הפרק השני של חלק 6, שעוסק ביעד הגבוה של האדם, הפריה הדדית מתמשכת. בפרק הזה אני רוצה לגעת ברעיון שאותי יחסית מפתיע, אבל כשמסתכלים יותר פנימה אפשר להבין אותו. יצירתיות היא המימוש הגבוה של החיבור הנשי גברי.

רוב בני האדם אינם עוסקים באופן שגרתי ביצירה, ואינם מפעילים באופן שגרתי את היצירתיות שלהם כדרך חיים. הרבה פעמים יצירתיות נתפסת כתכונה מיוחדת. ככזו שנמצאת רק אצל אנשים מסוימים, אולי אפילו כסוג של גאונות. אנשים אוהבים ללכת לראות מה אמנים עושים, מה אנשים שיוצרים עושים. זה מזין אותם, זה נחמד להם, זה סוג של בילוי ובידור. אבל בתודעה הציבורית זה בכלל לא נתפס כמשהו חיוני לחיי השגרה. לא כדרך חיים. לא כאפשרות שיכולה לרומם את האדם, להזין אותו, לשמח אותו, לתת בו תקווה, לרפא אותו, לממש את המהות שלו. זה לא נתפס כמשהו אפשרי וזמין. יש סופרים, יש ציירים, כולם נתפסים כאנשים בעלי יכולת מאוד מיוחדת.

ואכן, לא ניקח מהם את היכולת המיוחדת. יש אנשים שהתמסרו ליצירה, הפכו אותה למקצוע. אבל יצירה לא תמיד קשורה לאמנות. בכלל לא. יצירתיות זו דרך חיים. זו דרך פעולה. זו דרך התמודדות. זו דרך קיומית. זו דרך שאומרת, אלה החיים, אבל אני יכול לשחק איתם. אני יכול לשנות אותם. אני יכול ללוש אותם. אני יכול להפיק מהם יותר. אני יכול להביא לתוכם משהו מיוחד.

וכשאנחנו מדברים על הדינמיקה בין האנרגיה הגברית והאנרגיה הנשית, יש לנו כאן דוגמה מובהקת. כל כך צלולה, כל כך ברורה. כי יש כאן בריאת חיים, יש עולם, יש פיצול של אנרגיה גברית ואנרגיה נשית, ויש את ההתקיימות ביניהן. אנשים עוברים דרך, מחפשים, יוצאים למסעות, מבקשים אהבה, מבקשים ריפוי, מבקשים שינוי, מבקשים הגשמה עצמית, ובדרך כלל הם לא מודעים לכך שמה שהם מבקשים זה חיבור בין האנרגיה הנשית והגברית שלהם. כלומר, מימוש היצירתיות שלהם.

למה אנשים מתרגשים בחתונות. כי חתונה מייצגת את המשאלה העמוקה לחזור הביתה, להתחבר למקור, להיות שלם, לחבר את האנרגיה הנשית והגברית. וגם אם מדובר בזוג אנשים בני אותו מין, בדרך כלל קיימת ביניהם חלוקה לא מודעת לגבי מי מביא יותר אנרגיה גברית ומי מביא יותר אנרגיה נשית, או איך זה מתחלק ומתגלגל ביניהם. אנחנו זקוקים לחיבורים האלה, כי החיבורים האלה מייצרים לנו את ההפריה ואת הדרך אל היצירתיות שלנו.

אבל אנשים לא יודעים את זה. הם לא לומדים את זה בבית הספר. הם מאבדים את היצירתיות הטבעית שלהם בגיל יחסית מוקדם, כי הם מקבלים מסרים שאין לזה ערך, אין בזה יופי, אין בזה חשיבות, אין בזה חוכמה, אין בזה ערך לחיים. יותר חשוב ללמוד מתמטיקה, פיזיקה, גיאוגרפיה, היסטוריה, אבל לא לימודי יצירתיות. ובתוך זה מסתתרת בורות מאוד משמעותית לגבי חשיבות החיבור בין האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית לאורך כל החיים, וכל פעם בגרסה אחרת.

ומה שחשוב לי כרגע להעביר בתוך הדינמיקה הגברית והנשית הוא הדבר הבא. אנחנו צריכים להסתכל על יצירתיות קודם כל כחלק מן המהות האנושית. אנחנו יכולים לנשום, אנחנו יכולים לאכול, אנחנו יכולים לעשות, ואנחנו יכולים ליצור. וכדאי לנו לנשום, לאכול, לעשות וליצור. זה חלק מאיתנו. זה לא אקסטרה. זה לא רחוק מהחיים. זה לא גדול מהחיים. זה לא שונה מהחיים. זה חלק חשוב מהחיים אצל כל אדם, או כמעט אצל כל אדם. ומכיוון שכמעט לכל אדם יש אתגרי חיבור של האנרגיה הנשית והגברית שלו, החיבור הגבוה של האנרגיה הנשית והגברית יוציא מתוכו באופן טבעי משהו שיוצר, משהו שבורא.

ואם נרצה רגע חשיבה קצת רוחנית, תיאולוגית, אלוהית, אנחנו נוהגים לייחס לאלוהות את הבריאה, את היכולת לברוא. ובמושגים קצת יותר אנושיים, אבל עדיין רוחניים, אנחנו אומרים שגם באדם קיימת היכולת לבריאה. וכמה שזה מעניין לחבר את כל הדברים. במקור התפצל משהו. ואנחנו מחברים בחזרה את שני הקטבים שהתפצלו, והופכים לסוג של אלוהים, במובן הזה שאנחנו מממשים את יכולת הבריאה שבנו. וכמה שזה חשוב לאדם להגיע לשם, ולראות שהוא עצמו בעל פוטנציאל להיות מעבר לשגרה, מעבר לנתונים הקיימים, מעבר למה שמצופה ממנו, מעבר למה שמתבקש ממנו.

כי מי שמצפה מאיתנו, מי שמבקש מאיתנו, בדרך כלל גם הוא נמצא בתוך אותה תרבות, בתוך אותה מערכת, שלא כל כך עוסקת בחיבור בין הקטבים. מערכת שלעתים תעדיף את השכל ההגיוני על פני השכל האינטואיטיבי, וכבר יוצרת חוסר איזון. תרבות שלעתים תקדש את המדעים המדויקים, את המחשבים, את ההוכחות, על פני הרוח והרומנטיקה והתשוקה והחיפושים וההתנסות. זו התרבות שאנחנו פוגשים כל יום. תרבות שגם אומרת לאנשים מי הוא חכם. מי שיכול לפתור משוואה מסובכת הוא חכם. מי שיכול להוציא ציון גבוה בפסיכומטרי הוא חכם. זו ראייה שמבוססת על בורות ועל אי הכרה עמוקה של הקיום.

כי החוכמה הגבוהה היא היכולת לחבר בתוכי בין האנרגיה הנשית שבתוכי, שהיא גאונית אצל כל אחד, לבין האנרגיה הגברית שתשמח לממש כל רעיון חדשני ומקורי של האנרגיה הנשית. ומשם להגיע ליצירתיות הטבעית. ובאופן פשוט. כי כאשר הן נפגשות, אנרגיה נשית ואנרגיה גברית, הן חוגגות. הן משחקות. זה לא דורש יותר מדי חשיבה מאומצת. חשיבה מאומצת מדי היא להיתקע באנרגיה גברית. כאן זה מרחב של תנועה. זה משחק מהנה בין פנטזיה ומימוש, פנטזיה ומימוש.

יש לי רעיון. יאללה, קדימה, בוא ננסה. יש לי רעיון. קדימה, בוא ננסה. רעיון. קדימה, בוא ננסה. ככה. כל הזמן. כל הזמן. תשוקה הופכת למימוש. זו החוכמה האנושית.

ומה שיפה הוא שברגע שהתרגלנו לחיות ככה, להניע את האנרגיה במטוטלת הזאת, לעבור מהר יותר מאנרגיה נשית לאנרגיה גברית וחזרה לאנרגיה נשית, לתרגל יותר פעמים בחירה אמיצה בצמתים שיש לנו במהלך היום, ככל שאנחנו עושים את זה יותר, אנחנו מתרגלים לזה. אנחנו מתחילים לקיים את הטבע הבריא של תנועת אנרגיית החיים בשני הקטבים, ואז זה הולך ומתחזק. כי זה גם מענה, זה גם יעיל, זה עובד טוב, זה נהיה קל, וזה עדיף לנו.

אז זהו היעד, לשים את היצירתיות כרגע פה בינינו, בתוכנו, בתוך הקורס הזה, כתוצר של החיבור הנכון בין אנרגיה נשית ואנרגיה גברית. זהו. זו יצירתיות. לא מתת אל מיוחדת אצל מישהו, לא הפתעה גדולה, לא אימפרוביזציה הכי מקורית בעולם, לא אקזיט בהייטק. זה חיבור בין האנרגיה הנשית שבחרה, שביקשה, שהביאה משהו, לבין האנרגיה הגברית שבחרה, שביקשה, שהסכימה לעשות צעד.

וכמה שזה מרפא. וכמה שזה מתדלק. וכמה שזה משמח. וכמה שזה חשוב ונחוץ בשגרה. יום יום יש לי אנרגיה נשית, יש לי אנרגיה גברית. הן מעוניינות להתחבר. וכשהן מתחברות, כמו קסם, צ׳יק צ׳יק צ׳יק, יצירה, בריאה.

אנחנו חוזרים להיות שלם. וחלק מתכונות השלם הוא יכולת הבריאה. ובריאה היא לא דבר מסובך. היא חלק מהמהות שלנו. וכן, במידה מסוימת זה גם מבדיל אותנו משאר היצורים החיים סביבנו. היכולת שלנו לשנות, להמציא, לברוא, לשחק עם הקיים. וכל זה תוצר של דבר אחד. של יין יאנג. אנרגיה נשית ואנרגיה גברית.

לדעת את האנרגיה הנשית שבי, לטפח אותה. לדעת את האנרגיה הגברית שבי, לטפח אותה. ואז לתת להן להתחבר מדי פעם, אולי עם דחיפה קלה. וזה יקרה. יצירתיות.

זהו המימוש הגבוה של הפריה נשית גברית. יצירתיות. תכונה שקיימת בכל אדם. והיא עובדת כמעט מעצמה, כמו אצל ילדים, כאשר אנחנו מאפשרים לשתי האנרגיות מקום, ומקרבים אותן. הן כבר ישחקו ביניהן.

שאלות לתרגול (יש לענות לעצמכם בכתב יד או לשתף בקבוצת תרגול):